.
אומרים שהזמן מקהה את העצב אבל אני למדתי שהזמן הוא סוכן שִכְחָה לא אמין ואין ביכולתו לסגור את מה שנשאר פתוח. אם תשאלו אותי על געגועים לא אדע להסביר אותם במילים. הדרך הטובה ביותר לתאר געגוע היא להצמיד את אותה קונכיה לאוזן, להקשיב ללחש של הים ולהרשות לו להיכנס לך אל הלב.
קֶצֶר אחד (מני רבים) גורם לי להחליף לפעמים בין שמות של צבעים. אני לא עיוור צבעים. למעשה יכולת ההבחנה שלי בין צבעים היא מצוינת. אבל קורה לי לפעמים שאני רואה צבע אחד ונוקב בשמו של צבע אחר.
הבטחתי לה שאפרסם סיפור בשבילה ליומולדת. בחרתי לכתוב על הפעם האחרונה (כך התברר בדיעבד) שהיתה. היא השקיעה בבגדים תחתונים סקסיים ביותר ונראתה מאושרת כששמתי לב, כשהערתי וכאשר לא מיהרתי לצוות עליה להתפשט. כמו תמיד, ככל שהיתה רכה יותר ונראתה מאושרת יותר כך הייתי קשה יותר וגס ומשפיל. בסוף הורדתי אותה בדרגה והפכתי אותה לשפחה של הנעל שלי ואילצתי אותה לאונן על קצה הנעל וכאשר כמעט בעל כורחה גמרה בצעקות צחקתי בבוז והיא החוירה בעודה צורחת ובוכה וחסרת אויר כל שהיתה התקפלה לצורת עובר, רועדת ורוטטת ומרחפת.
איחרתי בפרסום הסיפור. יומולדת אחד ועוד אחד עברו ובסוף פרסמתי אותו. אחר כך הבנתי שהיא כבר היתה חולה מאד אבל בזמן אמת לא היה לי מושג עד כמה. אז עוד חשבתי שהיא תחלים ותצא מזה. אין יום שאני לא מתחרט עמוקות שהתקמצנתי ולא הקדשתי לה את הסיפור ולו ברמז. והרי הוא היה הסיפור שלה אחרי ככלות הכל.
ואז, אחרי שפרסמתי אותו היא בכתה בטלפון בכי תמרורים ואני ידעתי שמשהו לא בסדר. לחצתי והיא לא הודתה למרות שהרגשתי שנשבר לה הלב. הייתי בטוח שבמוקדם או במאוחר ארד לשורש העניין אבל בנסיבות ההן לא רציתי לחקור אותה. ולא ידעתי אז שלא תהיינה עוד נסיבות. שלא יהיה מאוחר יותר ושגם היא לא תהיה.
חודשים עברו ולא התקרבתי אל ה'כספת' הוירטואלית בה שמרתי את הזכרונות ממנה. אבל יום אחד חיפשתי משפט שהיא היתה נוהגת לומר וקפץ לי צילום 'זנותי' ושובב ששלחה לי אחרי הפעם ההיא, עטויה בבגדים התחתונים הסקסיים ההם. בעברית ישנו ביטוי – 'נגולה אבן מליבי' אבל אני חוויתי את ההיפך: נגולה אבן אל ליבי. אבן כבדה מאוד. כי הבנתי בדיוק מה קרה. התבוננתי בצילום וחשבתי כמה סקסית בטירוף היא נראית ואיך היא מצליחה להיראות מתגרה וכנועה בו זמנית עם החזיה והתחתון הסגולים המדליקים שלה.
כי כשחזרתי אל הטקסט, לקח לי רגע להבין, רגע מקפיא לב, שאכן תיארתי את המפגש שלנו באופן מפורט וחשוף וכתבתי איך נגע לליבי שהבנתי שהיא הלכה ורכשה את הביגוד התחתון הסקסי כדי לענג אותי וכדי שאשמח בה ובנתינה בלי הגבולות שלה. ורק התייחסתי אליו כאל אותה חזייה ורודה שהפטמות מבצבצות מתוכה וכאותו תחתון ורוד ובו שסע החושף את הכּוּס.
כי אני תמיד מבלבל בין שתי המילים האלה. כשאני רואה סגול אני אומר ורוד. ועל ורוד אני אומר סגול (ולפעמים יוצא לי גם כתום).
ואני לא יודע מה מכאיב לי יותר: שהיא לא ידעה שזה היה הסיפור שלה ועליה או הלב שלה שנשבר כשחשבה שכתבתי על מישהי אחרת.
עברה שנה מאז לכתה של ר. הלא היא בת הים הכחולה.
לזכרה.
.
