מכתבים לקורדליה

.

הצד הדרומי של האהבה

הַצַּד הַדְּרוֹמִי שֶׁל הָאַהֲבָה

תַּחַת שְׂדֵה כוֹכְבֵי שִׁירָה

לוֹבֵש פְּנֵי עֲרָפֶל

מְפַלֵחַ,

אֵד לָבָן בּוֹהֵק

הַכֹּוֶוה אֶת הָעַיִן,

כּמוֹ צְחוֹר גְּלִימַת כּוֹהֶנֶת

הַמִּזְבֵּחַ

הָעוֹבֶדֶת אֶת הַזַּין.

הרצון שלו מצמית אותך בשבריר שניה ומבט האדנות הטורף מרעיד ומרטיב ומפשק אותך. את מתחננת, קח, קח את הגוף הזה, קח את הבשר הזה ועשה בו כרצונך: כולו שלך. קח וייסר אותו. כבוש אותו. זיין ותאנוס את החורים שהם רק שלך. הייה קשה איתי. הייה קשה אלי. הו, אלוהים...אני כל כך רוצה שתשעבד ותרמוס ותשפיל ותרשה לי להרגיש...

אַתְּ מוּצְלֶפֶת

אַתְּ נֶחְדֶרֶת

מְחוּלֶלֶת אֲךְ קְדוֹשָׁה

אַתְּ מוּצֶפֶת אוֹר שֶׁל אַהֲבָה.

אַתְּ בוֹכָה,

אַתְּ צוֹעֶקֶת,

אַתְּ שׁוֹבֶרֶת שִׂיאִים

בְּדִבְרֵי יְמֵי הַתַּאֲוָוה.

אתה מקמט אותה ודורך עליה בעוד עיניה רועדות. אתה מתיר את שדיה הקשורים, המוצלפים, ומשחרר את ידיה כדי שתוכל לסטור לה בזמן שאתה מזיין ולראות איך היא נאבקת כדי למנוע מידיה להגן על פניה כשהסטירות ניחתות עליהם.

הַצַּד הַדְּרוֹמִי שֶׁל הָאַהֲבָה

תַּחַת נְהַר צִיפּוֹרֵי הָאֵשׁ

מַקִּיף חִיּוּךְ קָטָן

וְגַעְגּוּעַ דִּמְעַת עַיִן

מְשַׂרְטֵט כְּמוֹ עַל לוּחַ

מַפַּת תְּשׁוּקוֹת בָּשָׂר

וּמֵעֲלֵיהֶן -

אֶת הִתְעַנְּגוּיוֹת הָרוּחַ.

את כורעת ומשרתת והיד שעל ראשך מונחת בזלזול, רודה ומכוונת ושולטת בך כמו נהג מיומן האוחז בהגה ומורָה לך במפורש שאינך אלא צעצוע שעושים בו מה שמתחשק ואת נמסה תחת המרוּת והבוז של המגע ומנסה לרמוז עם הראש שכן, כך ועוד, ושלא ייפסק, ושיִרדו בך עוד, עוד, חזק ואכזרי. שישלטו וישעבדו וישפילו עד תום.

אַתְּ רוֹעֶדֶת

אַתְּ מוּצְלֶפֶת

אַתְּ מוּרֶדֶת מַטָּה;

אֶת נִדְפֶקֶת

כְּמוֹ זוֹנָה

אַתְּ מְרַחֶפֶת

אֲתְּ שָׁטָה

וְגוּפֵךְ אוֹמֵר תְּפִילָּה

אַתְּ נֶעֱצֶמֶת וּפוֹקַחַת

אַתְּ יוֹדַעַת

וְשׁוֹכַחַת

אַתְּ הוֹגָה שִׁבְרֵי פְּסוּקִים

וְלִיבֵּךְ סִילוֹן

מְרַחֵף

בָּאֲפֵלָה.

את מוּבֶלֶת אל המראה, כפופה וקשורה ומושפלת, מקרטעת בעליבות, עירומה ויחפה ומבהיקה מזעה ומזרע. פלאג משפד לך את חור התחת וגאג אכזרי כופה עלייך אילמות. דין ודברים נוקב מתרחש בין מחטים לפטמות שלך ואז יד קשה ומכאיבה וקול שקט והחלטי מאלצים אותך לראות מה נהיה ממך. ודרך הדמעות והאיפור והזרע המרוחים על פנייך את אכן רואה. עצמך רואֶה את עצמך ואת רואה מה את וזה מפחיד ומרעיד ומבזה ובכל זאת את רוצה להתחנן שאף פעם לא יתעייפו מלחדור כך אל תוך תוכך ושירשו לך לזחול.

פְּנֵי הַזְּאֵב הַטּוֹרֵף

שֶׁמּוּלֵךְ

מַצִּיתוֹת בְּךָ אִשִּׁים

כְּחוּלוֹת

הַמְּאַכְּלוֹת נְקוּדוֹת

תְּשׁוּקָה וְזוֹקְפוֹת

עֶרְוָוה.

רַגְלַיִיךְ פָּקוֹת,

גּוּפֵךְ חֲסַר מִשְׁקָל

כְּשֶׁנִּרְשָׁמִים בָּךְ

דִּבְרֵי יְמֵי הָאַהֲבָה.

את נצמתת. מנסה אבל אסור לך להפנות מבט מהמראה והאוויר עוזב לך את הגוף כמו מחבטת אגרוף במקלעת השמש. את רוצה להיקבר באדמה אבל הדופק שלך בשמיים ובכּוּס את חווה עוויתות.

ואז, תפנית בנרטיב. הידיים הקשות מיישרות אותך ועונדות בעדינות קולר על צווארך ואת קופאת במקום לנֶצַח-רֶגַע שאין לו סוף. כמו מאליהן, בלי שידעת ובלי שרצית, פורצות דמעות רותחות מעינייך ואת בתוך צונאמי של רגשות, נשברת בבכי שמרסק את כתפייך וצונחת אל תהום עמוקה מני חקר כמו חור תולעת האוסף אותך אל גלקסיה אחרת.

וכשאת שבה אל חושייך את מוצאת אותך בזרועותיו וליבך מחשב להתבקע.

בַּצַּד הַדְּרוֹמִי שֶׁל הָאַהֲבָה

אַתְּ מוֹסֶרֶת אֶת עַצְמֵךְ

עַד כְּלוֹת

אֶת מְשָׁרֶתֶת

מְעַנֶּגֶת

סוֹגֶדֶת

וְהַיְּקוּם פּוֹתֵר בָּךְ

אֶת כָּל הַשְּׁאֵלוֹת.

.