מכתבים לקורדליה

.

בסוף היום ישנו רגע בו הצללים מתמהמהים וקרני השמש הגוועת מסרבות לפנות את השטח לנשיכותיו של החושך.

בסוף הדרך עולים אדים מהאדמה וריקודם מפתה ויופיים בלתי נתפס.

בסוף הזמן את מתפשקת ונפערת כמו לוטוס הנענה אל קולות האור הדועכים והלמות ליבך כמו תוף כבד מקפלת ומכריעה אותך.

את מעלעלת בדפי הזיכרון וליבך פוסח על פעימה כשעולים לך רגעי ההכנעה הקשים שזה מכבר למדת להפסיק להתרפק עליהם, רק לעטוף אותם ולהיעטף על ידם ולחוש איך הגולה הגמישה ההיא הקבורה בתחתית בטנך מפרכסת ומתעוותת ומציפה אותך ומאבנת את כתפייך.

וכשעזבת, עזבת אבל לא הלכת. וכשהלכת הלכת אבל לא עזבת. ואיך תעזבי כאשר לפיתתו החתימה אותך וסימנה אותך והכּוּס שלך לנצח בבעלותו.

וגם הלב.

וככל שהמעברים כהים וחשוכים וככל שהם הולכים וצרים ולחים וצפופים כמו רחם וככל שתעצמי את עיני האזמרגד שלך וככל שתרחיקי ובאשר תלכי:

לעולם לא תצעדי לבד

You'll never walk alone

When you walk through a storm
Hold your head up high
And don't be afraid of the dark

At the end of a storm
There's a golden sky
And the sweet silver song of a lark

Walk on through the wind
Walk on through the rain
Though your dreams be tossed and blown

Walk on, walk on
With hope in your heart
And you'll never walk alone

You'll never walk alone

Walk on, walk on
With hope in your heart
And you'll never walk alone

You'll never walk alone

.