.
אותו המקום, אותו הרגע בו ננעלות העיניים וחשמל אופף אותה ואותו, כאשר התודעות שלהם חודרות זו אל זו מבעד לעיניים ומרחפות ומסתחררות יחד הם חווים 'בום' גדול שמרעים בחלל החזה ומרעיש בקול דממה דקה.
הרגע הזה הוא רגע של אמת והמקום הזה הוא המקום בו אין היררכיה ואין הגמוניה ואין דיסטאנס כי שם נפגשות, נלפתות ונארגות הנשמות.
לא פעם שומעים דיבור איך 'משק כנפי הפרפר בג'קרטה מסעיר הוריקן המכה בטימבוקטו'. יש המכנים זאת "כאוס" או נסמכים על הפרכת הסיבתיות שעומדת בלב מכניקת הקוונטים, ומבקשים להוכיח שהכאוס רק נראה מטורף אבל שבעצם יש סדר בשיגעון.
אבל, את יודעת היטב שהאמת הפוכה: שהשגעון הוא זה ששולט בַּסֵּדֶר ושדווקא התבקעויות ההוריקן בטימבוקטו הן שמבשרות את משק כנפי הפרפר.
היטב את יודעת שהעדינות והרוך שבך מבקשים לפגוש את הבוטות והיד הקשה ורק הסופה הקשה שמקמטת את אִדרות ליבך ורוֹדָה בך מקָצֶה ועד עָצֶה היא זו שבכוחה להצמיח את כנפי הריקמה השקופות שלך שאת מרחפת אִתָּן מעל שטיח אינסופי מתבדר של פרחי אלמוות הכסף*.
היטב את יודעת שדרך השעבוד היא רק שפה - אוסף מושגים ודקדוק ותחביר - שמאפשרת לאנשים, אדון ושפחה, למשל, למצוא את הקול שלהם. לאתר ולהכיר את הביטוי העצמי ואת הנתיב האישי שלהם בדרך אל פסגת ההר.
עולמות השליטה ודרכי השעבוד אינם אפוא אלא ארגז כלים המאפשרים לנו, בהיותנו יצורים של אור וחום, להידבר בינינו. לגעת. לדייק את הנגיעה באופן הכי נכון לנו.
שהרי מהי דרך השעבוד אם לא פענוח של כתב סמלים המאפשר לדוברי השפה הזאת לבטא את האני האמיתי שלהם לא כשהם לבדם מול הראי או שוחים עם עצמם בעירום של ליל ים שקט אלא כשהם זה מול זו, מתמסרים ביניהם בפעימות ובהלמויות לב בזירת מאבק בה הם נלחמים לחיים ולמוות אפילו שהם יודעים מראש איך הם רוצים שזה ייגמר.
...פעם לימדו אותי איך לבצע לולאה מורכבת בחוט ריקמה שיודעת ללכוד וללפות אפילו את הפטמות הקטנות ביותר ולסחוט אנקות כניעה של כאב, התפעלות ותשוקה. למדתי שהאדון יודע לסגור את כפו סביב ליבך העולה ויורד עם שדייך כשאת נלחמת על אוויר כמו ציפור מפרפרת ומרוגשת הלכודה בכף יד.
למדתי שהאדון יודע לדרוס אותך בכף רגלו ולגרום לך לזחול אליו ולבקש עוד ולשאת אליו כפות בתחינה שיאשר ויאמת אותך כשם שהוא מרשה לך לאמת אותו.
ולמדתי גם שלעולם אין לגעת בכנפייך. אפילו לא בלטיפה.
כי מה הן כנפי הפרפר אם לא יופי טהור עשוי מאור ירח ואבק כוכבים?
* אלמוות הכסף הוא צמח עשבוני רב-שנתי שרוע. עליו קטנים, שפתם תמימה. (ויקיפדיה)
.