מכתבים לקורדליה

"כן" היא המילה המאשרת שאנחנו זורמים עם העולם.
תן לכל הגלקסיות להתרחק במהירות מטורפת ממרכז העולם. תן לקוואנטים להתפרע כאוות נפשם אל תוך אי-הוודאות שלהם. תן לפיזיקה להתחרפן על כל הראש.
לא איכפת לי כהוא זה.
רק תן לי להנהן בחיוב אל כל היקום הזה ולהגיד את ה"כן" הזה לאות שכן, אני מסכים. שאני כולי יחד עם הפעימה הזאת. שאני נוסע מן המניין על הרכבת הזאת. שיש לי כרטיס תקף.

צעק את ה"כן" שלך מעל כל גבעה רמה, צעק אותו מבעד לצפרירי הבוקר של האביב או דרך גרון ועיניים מלאים בגשם מתוק של סתיו.
צעק אותו או לחש אותו או תהמהם אותו כמו פו הדב. אך אל תניח לו לעזוב אותך.

כי ללא אותו ה"כן" אתה סתם מסכן.

אני כותב את השורות האלו וצף ובא אלי זכרון אותה סצנה בלתי נשכחת מ"זכרונות אהבה בפירנצה" ( A Room With a View), בה ג'ורג' צועק את ה"כן" שלו לעולם.
ואני חושב: כך צריך.
ואני חושב שבדרך מוזרה כלשהי זהו היקום שמהנהן א ל י ואומר ל י "כן" גדול ומאשר.

כן.

ושיילכו כל ה"לא-ים" לעזאזל.