תולדות המסע פנימה רוויות בהרפתקאות מסמרות שיער: אין תגליות חינם. ארוחות דווקא יש. כל הרצה של המטוס בטרם המראה מתלווה להרצה פנימית ולנטישה מוחלטת של כל השרשים. וליתר דיוק – אם זה לא כך מה זה שווה בכלל?
שהרי אתה רשאי להיות תייר בתוך ממלכות התוהו, אבל מי לעזאזל רוצה להיות תייר כשאפשר לנוע ממקום למקום כמו מלך?
את יודעת, כמו שאי אפשר לצאת מבטן המטוס הצידה ולהתבונן בסילואטה שלו מול השקיעה כך גם אינני יכול לצאת הצידה מהגוף ולראות מהצד איך אני מחלל ובועל אותך ולוקח אותך הכי מלוכלך וגס ובוטה שיש. כמו הסילונים הפורצים מתוך המנועים ומאיצים עוד ועוד כך אני מרגיש את העוצמה הולכת ומטיסה אותי קדימה, נאצרת ונאגרת עד שאין עוד מקום והיא מתפוצצת לי מתוך העיניים ברשפי גיצים שאני יכול לראות משתקפים בעינייך הקרועות לרווחה ובעורק צווארך המשתולל.
מלאכי האדנות פורשים כנפיים ואני רואה איך החיוורון בפנייך מחליף את הסומק ששלט בהם קודם כשהכרעתי אותך ארצה כמו כלבה. עכשיו את מלבינה ופועמת ברעש גדול ככל שהשליטה גדלה והולכת ומקפיאה איזורים מסויימים בתוכך בה במידה שבאיזורים אחרים היא מציתה אש תופת שמקפיצה לך את התחת ופותחת לך את הכוס ממש בעל כרחך וכמה שאת אוהבת כשזה קורה!
ואיך אפשר להבין את הפרדוקס הזה לפיו את פורחת כשאני דורס אותך ומתענגת כשאני קורע לך את חור התחת וסוטר את פניך הנשואות אלי בציות, כמיהה ותשוקה להילקח יותר עמוק ויותר נמוך ויותר קשה ושם את חיה ופועמת ומתגשמת.
המסע אל תוכך – כך מבשרת אחת מאותן תגליות שליטה – הוא המסע אל תוכי. הגילוי שישנו קשר סיבתי לא בין הצלפת השוט לצעקה אלא בין הצלפת השוט לאהבה הוא גילוי מרעיש ששורק כמו רוח בפרוזדורי הלב קרועי החלונות. ואף על פי שהאהבה חלקלקה יותר מדגדגן של שפחה מלאת שפכה שבריר שניה לפני שמרשים לה לגמור – בכל זאת ברור לגמרי שהסימנים שחורצת היד הקשה מרטיטים לא בגלל שהם מסמנים בידול והיררכיה אלא בדיוק ההיפך – בגלל שהם מסמנים קירבה שיודעת להיטמע בתוך הביחד כמו אותו כוכב שבוחרים בו בשיאה של טיסת הלילה בין מיליארדי השמשות שעוטפות אותו כמו שהאדנות עוטפת את הלב ומרשה לו להתחבק בה.
אי-שם בטוסקנה, איטליה
8.10.09
לפני 15 שנים. 8 באוקטובר 2009 בשעה 17:28
