מכתבים לקורדליה

קרדיוגרמה.

יום עוד יבוא
בין כה וכה
סוף לנדודי יביא עמו.

אין עוד מילים.

לא. דווקא יש עוד מילים. אבל בעת הזאת יש להשתמש בהן במשורה ובזהירות רבה מאוד מאוד מפני שברבות הזמן דהו צבעי הכאב ויבשו חגוי הדמעות ורק המילים נותרו לשאת את השבר הבלתי נתפס שאין לשאתו.
והמילים כדרכן של מילים, עם הזמן לאט לאט שוכך כוחן ומשתכח המשא שהן נושאות וכדרך הטבע מה שנטבע בזכרון הוא הד המילים ולא הד המעשים שנועדו להנציח אותם.
יום אחד בשנה כדאי לשים קצת בצד את המילים ולתת ללב לשאת אותנו לאן שראוי שנהיה.

עיניים, העצמנה. ריאות, לנשום.
הנה הם באים.

כ"ז ניסן, התש"ע

philia' - תודה.

לפני 14 שנים

RIS - כן.

לפני 14 שנים

ginger - מי באים ?
היכן ראוי שנהיה ?

עוד שנה עוברת ועוד יום כזה נאסף אל אבותיו.
ואני לא פותחת כלום היום, אני רק דוממת.
ומנסה לא להרגיש.
אני לא יכולה להרגיש עוד.

לפני 14 שנים

להבה חשופה - לזכור ולא לשכוח.

זו צוואתם של המתים לחיים.

לפני 14 שנים

להבה חשופה - לזכור ולא לשכוח.

זו צוואתם של המתים לחיים.

לפני 14 שנים

RIS - פעם, מזמן, כשעוד היו מילים, כתבתי את הדבר הזה (או יותר נכון לומר שזה נכתב דרכי):

http://www.thecage.co.il/phpBB/viewtopic.php?t=9265&highlight=

לפני 14 שנים

להבה חשופה -
"רק נעל קטנה אחת
נעל קטנה קטנטונת
איך הלכה הרגל הרכה
שהנעל היתה שייכת לה
זיס'לה של מאמע
שנולד בקובנו
ומת בבירקנאו
בתוך הזפת
רק תמיהה אחת
איך הלכו הרגלים
הקטנות מהרציף
אל המקלחות
זיס'לה שנולד בקובנו
ומת בבירקנאו
ועיניו היו תמהות
מה זה פה
ואולי היה על הידיים
זיס'לה
וקיבל נשיקה מאמא
על הרגליים השמנמנות האלה
לפני שנכנסו למקלחות. "

====================

העתקתי את שכתבת "שם" לכאן".

מילים שחודרות \ חותכות את הנשמה פנימה והחוצה

תמיד לזכור ולא לשכוח.

תודה.!

לפני 14 שנים

מייפל1 - יש משהו מאד מנחם בלקרוא אותך כאן.
לא רק היום. תמיד.
וגם היום.
תודה.

לפני 14 שנים

RIS - תודה ל ך.
לא רק על היום.
על תמיד.

לפני 14 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר

הרשמ/י התחבר/י