מכתבים לקורדליה

אין עוד מילים.

לא. דווקא יש עוד מילים. אבל בעת הזאת יש להשתמש בהן במשורה ובזהירות רבה מאוד מאוד מפני שברבות הזמן דהו צבעי הכאב ויבשו חגוי הדמעות ורק המילים נותרו לשאת את השבר הבלתי נתפס שאין לשאתו.
והמילים כדרכן של מילים, עם הזמן לאט לאט שוכך כוחן ומשתכח המשא שהן נושאות וכדרך הטבע מה שנטבע בזכרון הוא הד המילים ולא הד המעשים שנועדו להנציח אותם.
יום אחד בשנה כדאי לשים קצת בצד את המילים ולתת ללב לשאת אותנו לאן שראוי שנהיה.

עיניים, העצמנה. ריאות, לנשום.
הנה הם באים.


כ"ז ניסן, התש"ע