לצאת ממקלחת חמה היישר לצלילי מבול ולריח המדהים של הגשם, לפתוח את החלון לרווחה ולנשום עמוק ולחייך חיוך של אושר כמו בפעם ההיא, הראשונה, על הגשר העתיק בעיר הזרה הראשונה לפני כל כך הרבה זמן.
חם בחוץ אבל הגשם ניתך בצרורות ואף אחד לא ממש מופתע. תיכף אלבש משהו ואשנורר מטריה מפקידת הקבלה שעושה לי עיניים ואדדה לי אל הפיאצה שמשתרעת מתחת לחלון שלי היישר אל הג'לטריה שבעליה - בעל ואישה - מסתכלים עלי כנדהמים כל יום מחדש בשל העקביות והנאמנות העקשנית שאני מתווה בביקורי היומיומיים ובשליטה שאני מגלה במבטא עסיסי בשמות הטעמים השונים.
היום שבועות ואני אבחר גלידות שמנת. שלושה טעמים בגביע וופל כולל השוקולדה המפולפלת והחריפה ההיא שצבעה שחור כהה כהה ויש בה - כך תמיד אטען - שיקוי תשוקה רב עוצמה שמוכיח את עצמו פעם אחר פעם.
הרכבת משקשקת איפשהו לא רחוק מכאן ואני מוציא ראש אל הגשם לראות אותה נעלמת עם שריון מבריק לאור הזרקורים שמלווים אותה באיזור של התחנה.
האלפים האפואניים גמרו לי את הרגליים אבל סדרו לי את הלב.
אמרתי כבר שאני אוהב את ההר לא פחות מאשר את הדרך אליו?
.
לפני 13 שנים. 7 ביוני 2011 בשעה 20:07
