מכתבים לקורדליה

.

מי שיראה אותך הולכת ברחוב יראה בחורה על גבול הדתיה. את מתלבשת צנוע, מתאפרת באופן כמעט בלתי מורגש והפנים שלך הם פני מונה ליזה בובתיים רק בלי החיוך.
מי היה מעלה על דעתו מה את באמת.
כשאת הולכת ברחוב אי אפשר לחשוד שיש בך עצם פרובוקטיבית אחת בכל הגוף. והגוף הזה, אגב, מוסתר היטב מתחת לבגדים ורק אני יודע שאת רק מתעטפת בהם ולא לובשת אותם.
משקפי שמש תכליתיים, לא אופנתיים, מסתירים עיניים כחולות ירוקות שרק מי שאת מישירה אליו מבט יכול לזהות את עומק עולמות התשוקה שמקננים בך. כלומר אם הוא יודע איך רואים.

מי שיראה אותך הולכת ברחוב יראה בחורה על גבול הדתיה.
ולפעמים כשאני הולך איתך אני אומר עלייך בקול מבלי שיהיה לי איכפת מי שומע –הנה הולכת המזדיינת בתחת, הנה השרמוטה המוצצת. וכבר את נאבקת על אויר כאילו חטפת אגרוף בבטן.

מי שיראה אותך הולכת ברחוב יחשוב שאת סמל הצניעות הפוריטנית.

ספרי להם איזה כלבה מיוחמת את באמת, אני אומר בקול מתפנק בעודך מחליפה צבעים ומחפשת בור באדמה להיקבר בו.


.