בשיטוט מקרי עברתי דרך Ynet ונתקלתי בכתבה על אימוץ כלבים ובטעות, טעות קרדינלית, לחצתי על כניסה. אני נמנע כמו מאש מלהיכנס למקומות כאלה. מצבת חיות המחמד מלאה אצלי לצערי (וגם לשמחתי), והעימות הישיר מול מראה הכלבים והחתולים שזקוקים באופן נואש לבית עושה לי מה זה לא טוב כשאין בידי להושיע. מזמן הגעתי להחלטה שכיוון שאני לא מזוכיסט אני פשוט לא נכנס למקומות כאלה, לא מתקרב למקומות שהאנשים הטובים האלה מצער בעלי חיים או תנו לחיות לחיות עומדים עם הכלבים ו/או החתולים האלה ושוברים לך את הלב. ולא שהם תמימים, חלילה. החבר'ה האלה מניפולטרים לא קטנים ויודעים בדיוק איך להשפיע על האנשים ולפתות אותם לאמץ חיות מחמד. לא, שומר נפשו ירחק ממקומות כאלה.
לא פעם בחיים בן אדם הולך במסלול מוכר וידוע בונה לעצמו נקודות גישה ועזיבה, יעדים ושיטות ביצוע והולך מבסוט כשהתכנית דופקת. כמו בתשעים אחוז מהסרטים ההוליוודיים העלילה האמיתית מתחילה להשתלשל כאשר נעשה צעד לא מתוכנן או כשמחליקים על קליפת בננה ומתרחש שיפט שמטלטל את הנרטיב ובעצם יוצר את העלילה שלשמה טרחנו ובאנו לאולם הקולנוע או הורדנו את הסרט מהרשת.
כך, בתנועה לא רצונית, היד שלי - לי לא היה שום קשר לזה, אני נשבע - הכניסה אותי למפגש עם ג'וני סתום העין. סליחה, ג'וני סתום העין היה חתול שכיכב בסיפור נפלא של דיימון ראניון. ג'וני שלנו הוא ג'וני הקיטע. כלב מדהים עם שלוש רגליים והכיתוב מתחת לתמונה שלו כמעט כופה עלי להרים טלפון ולהגיד להם - חכו לי, אני בא לקחת אותו...
אבל אני לא יכול. ואני יודע שהוא לא ייצא לי מהראש כל השבת. כבר גידלתי חיות כמו ג'וני ואני מכיר מקרוב כמה אנשים שעושים גם היום את אותו הדבר. לא לשווא אמר הנשיא ג'ון קנדי שאם אתה רוצה חבר קרוב בוושינגטון די סי קנה לעצמך כלב. ואז מה אם יש לו מום.
ובניגוד לבני אדם מסויימים שלא ראויים להיות מכונים בני אדם - כאלה שזורקים את החיות שלהם, למשל - חית מחמד זו חתונה קתולית. זה סרט מלודרמה עם התחלה ואמצע נפלאים וסוף קצת פחות. אבל אני לא מכיר אף אוהב חיות שיוותר בגלל זה על הצורך הזה ועל החוויה הזאת.
אני מניח שזה די דפוק מבחינתי להתחמק ולחפש מישהו יותר אמיץ ממני אבל זה בדיוק מה שאני עושה.
אם יש בין שלושת קוראיי או מי ממיודעיהם מישהם שמחפשים אהבה אמיתית בחיים - מהרו וקחו את ג'וני לפני שמישהו אחר יחטוף אותו. או את יפה. או את דושי. או את סנסה. אני מבטיח לכם שלא תצטערו.
ובאשר לי, אתם שואלים, מה אעשה אני ולאן אוליך את העצב? אני אטביע את יגוני ביין. מן הסתם אקום בבוקר עם מיגרנה אבל אז מה. בין כה וכה הלכה השבת.
אז היו שלום ותזכרו: אני סומך עליכם...
שבת שלום.