מכתבים לקורדליה

.

4.

אחרי כל הזמן הזה את עדיין שונאת את הקיין. ולכן אני עדיין משתמש בו.

בהדרגה אני מגביר את ההצלפות עד שאת לא יכולה להתאפק יותר ואת מתחילה לבכות. אני לא מוותר. ואז את שוב נשברת ומתחילה לצעוק. בשלב מסוים את מתקפלת ושולחת יד אחורה בתנועה שהיא בין תנועה מגוננת על התחת ובין נסיון להרגיע מעט את הכאב.

אני לא מוותר. בקול חד אני פוקד עלייך לחזור למצב הכריעה הקודם. בשום אופן אני לא קושר אותך. אני רוצה שתהיי קשורה בחבלי השליטה. אבל אני גם יודע כמה קשה לך להחזיק כך מעמד.

אני נזכר איך אז, בהתחלה אחרי שסיפרתי לך את הסיפור על החוזה מלובלין הוספתי ואמרתי,

את יודעת, אני אוהד את החסידות למרות השורשים המִתנַגְדִיסטיים שלי (כך יצא לי פתאום).

את מכירה את הבדיחה על החסידות, אמרתי והמשכתי בלי לחכות לתשובה:

הרב ש"ך – מגדולי המתנגדים הליטאים בבני ברק אמר פעם משהו שנשמע כמעט כמו מחמאה על חסידי לובביטש הלא הם החב"דניקים. התפלאו מאוד הסובבים אותו שהכירו את הטינה שרחש לחסידות ושאלו אותו איך הוא מדבר כך והלא הוא שונא חב"ד ידוע.

ההיפך, אמר הרב ש"ך. אני מאוד אוהב אותם. הם הדת הכי קרובה ליהדות שאני מכיר...

המשך יבוא