.
הזמן הוא כמו אבק המכסה את התמונות הישנות וחודר אפילו לתוך האלבומים המוגנים ביותר והופך לערפל שמטשטש אבל גם ממתיק את סוכני הזכרון. דרך מסכֵּי החול המתאבך ובעיניים עצומות אני מדפדף בלי לגעת ורואה.
פּרוּסט, לוחם הזכרון שהיה הקרבן המובהק ביותר של מאבק בפגיעתו הרעה של הזמן, אמר פעם כמה קשה לו המאבק עם הרשמים האסתטיים היקרים לו ביותר כדי שיצליח לדחוף את היושר האינטלקטואלי אל גבולו האחרון והאכזרי ביותר.
אני רואה אותך מאוננת עבורי ופנייך מסכה של עונג וייסורים.
אני רואה אותך מזיעה דמעות של דם ומתחננת לשרת ולענג.
אני רואה אותך נאבקת בעירום ובחשיפה ובמבוכת עוצמת הרטיבות שמציפה אותך.
אני רואה אותך מתפשקת ונפערת וכמהה לשעבוד.
אני רואה אותך מעתירה את היקר לך מכל ומחפשת איך לתת עוד.
אני רואה אותך יורדת ומשרתת ומבקשת שייעשה בך הכל.
אני רואה אותך מפרכסת ועינייך רועדות כמו אצבעות ריגוש על גבך.
אני רואה אותך גומרת בסופת ברקים ורעמים וחשמל.
אני רואה אותך בוכה.
דרך צעיפי הזמן ורסיסי המים אני רואה אותך.
גם אם שכחת או תשכחי, גם אם נשברת או תישברי ואפילו אם אינך.
אני רואה אותך.
בואי נצרור את כל אוצרותינו ונישא אותם אל הים, אומר פאבלו נרודה ב'אודָה לדברים השבורים'.
כל מה שהיה שלנו פעם ישקע אל התוהו שמזמר כמו נהר.
מי ייתן והים יאחה את השבור בעזרת העמל הארוך של גאות אחר גאות.
כל כך הרבה דברים חסרי תועלת שאיש לא שבר אותם ועדיין הם שבורים.
.
