מכתבים לקורדליה

.

עלטה פרסמה פה אתמול פוסט יפה ונוגע על שביכה בין השאר את אופליה היפה, הקרבן הטרגית העצובה של שייקספיר וצירפה שני צילומים מדהימים ודרמטיים שצפים במים. נזכרתי בשיר לאופליה שכתבתי פעם ואני מצרף אותו כאן. השיר מוקדש לא רק לאופליה של המלט אלא לאופליה, נסיכת האופל הנצחית שנדונה לצוף בין עולמות עליונים למים עמוקים.

שיר לאופליה

שוּטִי בְּסַבְלָנוּת
אֶל חוֹפֵי הַחֲמַקְמַקּוּת
וְשָם נְטִי אֶת אָהֳלֵךְ.
עַרְפִילֵי הַבּוֹקֶר
יַעֲטוּ לָךְ גְּלִימָה
יַחְבְּשוּ עֲטָרָה
לְרָאשֵך הַפָּצוּע
עֵת תֵשְבִי
עַל כֵּס מַלְכוּתֵך
הַגַּלְמוּד.

נוּחִי לָךְ
בֵּין חֲבַצָּלוֹת הַמַּיִם,
עֵינַיִיך כְּמוֹ עָשָן
הַגוֹחֵן אֶל פְּנֵי היָם
נוֹשְאוֹת תְּשׁוּקָה
לְמָקוֹם אַחֵר
לְזְמַן אַחֵר.
אֲבָל הַיּוֹם
בְּתוֹך חִיבּוּק
הַמַּיִם וְהַזְּמַן
לֹא נוֹתַר עוֹד סִימָן
שֶפַּעַם הָיִית שֶׁלִי.

.