.
דרכו של הזכרון חמקמקה וכוזבת. דברים אחדים הוא מכייר אחרת מכפי שהיו, כמו חימר או פימו, ואז לנצח נשמר מה ששרפנו ולא מה שעשינו. דברים אחרים הוא מטשטש, מקהה, כמו פסטלים שנרטבו במים והפכו מהרים לצל הרים ומצל הרים לערימה של צבעים חיוורים, שקופים, המוטמעים כל כך ביחד שאי אפשר עוד לדעת מה היה שם ואם בכלל היה שם משהו.
אבל ישנם זכרונות שנמתח עליהם קו רקע חזק ותקיף של עט מרקר אדום לוהט. כאלה שמהדהדים את עצמם כשהם נחקקים בעור כמו קעקוע וכל פעם מחדש מציגים לראווה את החוויה שטבעה אותם כמו סרט ב-HD ללא תפוגת שחיקה.
כך למשל, את זוכרת (וגם אני) את הפעמים בהם כופפתי אותך בכוח וכלאתי בגסות את הראש שלך מתחת לקונסטרוקציה של המיטה כמו בסד והכרחתי אותך להרים את האגן למקסימום ואת זוכרת איך בעודך נעולה כך, מוצגת לראווה, מפושקת ופעורה, כיצד היית מסמיקה שם כל פעם מחדש כשהיית קולטת שבאותו שבריר שניה שהעורף שלך נצמד לתחתית המיטה חולף בך אותו פרכוס בטן תחתונה ושאת נרטבת כמו מעיין בוץ רותח והגוף שלך מסגיר את התשוקה הבלתי ניתנת לריסון שלך שאהפוך אותך לחור וארשה לך לעבוד את הזין.
את שואלת את עצמך איך זה שאת כל כך מאושרת אחרי שהוצלפת, עונית, נבעלת מכל הכיוונים והושפלת בכל דרך אפשרית.
ואת תוהה על בריאת הרגע הכל כך מיוחד ומפעים הזה כשהמציאות נתפרת מחדש ואנחנו שוקעים לצמר הגפן המתוק הזה שנקרא הוויית שליטה.
הרי לפעמים די במחווה של הרף עין. לפעמים מספיק מבט. או מילה. או צליל מוכר. ואז כאילו חל ביקוע והעולם מתפצל ואנחנו שרויים עמוק וחזק בתוך הכישוף המשותף הזה כשאיזו ניצרה עלומה נשלפת ואנחנו נדרכים כל אחד בדרכו, את מחוירה והוריד מתחיל להלום על צוארך ואני מתמקד כמו שאף פעם אני לא מתמקד אלא רק במצבי התגלמות השעבוד האלה, כאשר אין בכלל שאלה ואין בכלל ספק שאת בשבריר שניה באמת הופכת לבובה ואני למושך בחוטים.
את יודעת, וכבר דיברנו בזה לא פעם, שהקורים שכובלים אותך הם דקים מאוד מאוד וכמעט אינם נראים. את יודעת שהם חזקים מאוד. חזקים מנשוא. ואת יודעת גם שאני רק מראה לך אותם, מתגרה בך ומחייך לעצמי נוכח ההריגוש שקיומם נוסך בך. ואת יודעת וזה מטיס את הריגוש שלך עד השמיים, שאני משתעשע בך לראות איך אינך יכולה שלא לכבול בהם את עצמך ואת האופן בו טבוע בך, אלוהים יודע איך, האינסטינקט להושיט את עצמך.
ואיך את, חושקת וכמהה, עומדת להוליך את עצמך, רועדת ונושמת בכבדות, אלי השעבוד.
.
