זה לא קל להיות דג. החיים מתאכזרים אליך כשאתה לא יכול לנשום מחוץ למיים וחי בעיקר על פלנקטון. מבחינתי, קיימים שלושה סוגי דגים: אלה שבים, אלה שבאקווריום, ואלה שעל צלחת איפשהו או הגלים מרחו אותם על איזו שונית.
החיים קשים ככה או ככה כשאתה דג. לפעמים אני חושב שלאלה שמוצאים את עצמם כמנת היום אצל בני הדייג יש את הכי הרבה מזל.
אני משתייך אל הסוג השני. אלה שחיים באקווריום. על הים הפתוח רק שמעתי מדגים אחרים שעברו באקווריום במהלך השנים.
נולדתי בחנות חיות, הייתי ילד לא מתוכנן. אחרי ההשרצה אמא שלי נכנסה לדכאון שלאחר לידה ואכלה את רוב אחיי ואחיותי. נשארנו אני ושלושת אחיותי.
שתיים מאחיותי כבר נשואות. אחת גרה באקווריום בחיפה עם בעלה ועשרים ושבע הילדים שלהם. לא מזמן שמענו שהיא שוב עומדת להשריץ. אחותי השניה נמצאת בהונגריה, עזבה את הארץ עם בחור שלומד שם רפואה... טסו רק הוא, היא והכלב שלו.
ואחותי השלישית חיה באילת, במצפה התת ימי. לא ממש אהבנו את הרעיון שהיא תחיה שם, לא אני ולא ההורים שלי. כל הקומונה הזו, כל הדגים המעורבים... לכו תדעו איזו תועבה יש שם. בושה.
ויש אותי, משה. אני נמכרתי לזוג צעיר, עורך דין מתחיל ומורה בבית ספר תיכון. אני חי חיים משעממים לחלוטין. הדבר הכי מעניין שיכול לקרות ביום שלי הוא אם הגברת יוצאת עם חברות ואדון עורך דין מזמין סרט פורנו בכבלים. לאיזה מצב התדרדרתי, צפייה בחסרות סנפירים וכסכסים היא האטרקציה הגדול של היום שלי..
החיים עוברים בשיגרה משעממת. לפעמים אני נהיה קצת קלסטרופובי, אבל גם זה עובר. אין הרבה מה לעשות כשאתה דג באקווריום.
יש דגים עם חיים יפים. כמו דוד שלי והבן שלו. שני אדיוטים, לא יודעים אפילו איך לשחות גב (למען השם, הם דגים, איך הם לא יודעים לשחות גב?!?!?!), אבל מהיום שבן דוד שלי נולד דוד שלי החליט שהוא והסנפיר העקום שלו יגיעו אל הוליווד ויהיו כוכבי קולנוע. אנחנו בבית תמיד התבדחנו שהכי קרוב שהוא יגיע להוליווד יהיה בתור הסושי של בריטני ספירס.
אבל איכשהו שני האדיוטים האלה הצליחו. שני הדגים הכי מטומטמים שאי פעם יכלו להיות הפכו לכוכבים וקיבלו סרט משלהם. אני עדיין לא מאמין שאני פה ונימו חי באקווריום פנטהאוז בהוליווד עם ג`קוזי, ועם שכנים כמו הדגות הכוסיות ההן מ"תפוס את הכריש", ואני, עם תואר בביולוגיה ימית, תקוע באקווריום עגול בדירה שכורה בת"א, העיר עם האויר הכי מסריח שיש (לא שזה מזיז לי במיוחד, אני גם ככה לא נושם את החמצן המלוכלך שלכם).
החיים קשים כשאתה דג. בייחוד כשנולדת סרדין ולא כריש. לא נורא, הכל נגמר תמיד בצורה זהה. יום אחד גם אותי יורידו עם המיים של השירותים אל תוך הלא נודע הגדול של תעלות הביוב בתל אביב. ואז, ורק אז, אפסיק לחיות כדג באקווריום...
*כל הזכויות שמורות לאולטרה ויולט.
לפני 15 שנים. 4 במאי 2009 בשעה 5:39
