אני מה שנקרא פאטליסט, כלומר מאמין שדברים לא קוראים סתם כך, שישנה סיבה שדברים קוראים. מצד שני אני בהחלט לא דתי, אפילו לא מאמין בקיומו של האל, בלי כל קשר לאיזה אל הכוונה, יהודי, נוצרי מוסלמי או הינדי. כמובן שאני מכבד כל אדם שבניגוד אלי כן מאמין בקיומו של האל, בלי קשר לאיזה אל הוא מתפלל. אני נוהג ללכת לפי הכלל "איש באמונתו יחיה", כלומר חייה ותן לחיות.
אנשים שלא מאמינים בקיומו של האל נוהגים לקרוא לזה "כוח עליון" או "גורל" אני לא אוהב את שני הביטויים האלו אבל כרגע אשתמש בביטוי גורל.
מצד שני אני לרגע לא חושב שאין לנו זכות בחירה ואנסה להסביר בדוגמא: נניח שנקלעתי למסיבה שלא הייתי מתוכנן להגיע אליה ופגשתי שם מישהי שמצאה חן בעיני ואני בעיניה. עד לכאן אני מאמין שזה לא קרה סתם במקרה, משהו, שלא אכנס כרגע להגדרה של מה הוא אותו משהו, גרם לי להגיע לאותה מסיבה ולפגוש באותה מישהי.
עד לאותה נקודה של הפגישה מה שהניע את כל זה היה מה שנקרא גורל, מכאן מה אעשה עם זה ואיך היא תגיב זה כבר החלטה שלי ו/או שלה בלי קשר להתערבות הגורל.
אם אסכם אז אומר שההזדמנות זה גורל, אם ננצל אותה או לא, החלטה ריבונית שלנו.
אני שומע הרבה פעמים אנשים שאומרים שלא היה להם מזל בחיים, שלא היו להם הזדמנויות להצליח. מבחינתי זאת שטות מוחלטת. לכל אדם יש לפחות פעם אחת בחיים (לרוב יותר מפעם) להצליח בגדול, להשיג את המטרות של חייו.
יש דברים שמונעים מרובנו לנצל הזדמנויות כאלו. שיקול דעת לא נכון להבחין בהזדמנות. הפחד לקחת ולתפוס את ההזדמנות מחשש להיכשל והסיבה העיקרית זה שההזדמנויות הטובות ביותר מגיעות כשיש לנו את כל הסיבות בעולם לוותר על הזדמנות, בזמנים שהכי פחות נוחים לנו לקחת את ההזדמנות.
לפי השקפת עולמי כמו שיש תמורה הולמת אם ננצל את ההזדמנות, למרות כל הסיבות לוותר, כך יש גם מחיר לאי ניצול הזדמנות. המחיר עבור ויתור על הזדמנות עומד ביחס שווה לתמורה שהייתה אמורה להתקבל אילו ניצלנו את אותה הזדמנות.
קחו לדוגמא נשים רווקות באמצע שנות השלושים שלהן שמחפשות נואשות מישהו להתחתן איתו ולהקים בית. אין לי ספק כלל שאם אותן נשים יביטו ביושר אחורה על עברן אז לרובן ככולן הייתה לפחות הזדמנות טובה אחת להיות היום נשואה עם ילדים. אבל לכולן הייתה "סיבה טובה" להיפרד ומאז עד היום הן משלמות את המחיר על הטעות הזאת.
לפני 14 שנים. 22 באפריל 2010 בשעה 22:21
