הכלוב הסודי

"הכרנו" לפני שנים
ולהערכתי אתה בשנות החמישים לחייך היום
אני הייתי - אורנה בנאי
אתה היית - קון
דיברנו במשך שעות שיחות של זימה והשפלה
עד שנבהלתי ונעלמתי
סקרנית לדעת אם אתה נמצא פה היום
אם כן - תשאיר סימן

כשהייתי בן 16, בשיעורי היסטוריה, ישבה מולי בחורה עם העדפה מובהקת לתחתוני חוטיני. היא תמיד גם דאגה שכולים יראו את זה. החוטיני היה מבצבץ מהמכנס שלה על בסיס קבוע וזה הלהיב וחירמן אותי בכל פעם מחדש. לא הייתי מצליח להתסכל על הלוח, הייתי מסתכל רק עליה. לא הצלחתי להבין איך מישהי תבחר ללבוש דבר כזה באופן קבוע מלבד בכדי להיות סקסית, להרגיש סקסית ולשדר לסביבה שהיא סקסית. הפכתי לאובססיבי ותמיד חיפשתי עוד בחורות שלובשות חוטיני על בסיס יומי (באותה תקופה זה היה קל כי הן ממש דאגו שהוא יבלוט החוצה). כל בחורה שלבשה חוטיני הפכה אוטומטית לאטרקיבית יותר עבורי. לא הצחלתי להסביר את זה. חשבתי שאני טיפוס עמוק אבל המשיכה לזה ממש גרמה לערפול במחשבות שלי.
בגיל 19 תהיתי אם קיימת גם גירסה גברית לפריט הלבוש המוזר הזה. צניעות בצד, יש לי גוף יפה וחשבתי שאני יכול להיראות מדהים ולהרגיש סקסי אם אלבש חוטיני שמותאם לאנטומיה הגברית. גיליתי שזה אכן קיים ושדלתא מכרה כאלה תחתונים באותה התקופה.
קניתי לי כמה זוגות של תחתוני חוטיני שחורים לגברים. הייתי לובש אותם ביום יום והופתעתי מכמה הם היו נוחים ולא הופתעתי מכמה סקסי הם גרמו לגוף שלי להיראות. ערב אחד הזמנתי כמה חברים אלי הביתה. ישבנו במעגל על הריצפה ודיברנו. בשלב מסויים אחת הבנות קמה לקחת בירה מהטבח וכשחזרה היא נעמדה מאחורי והבחינה בחוטיני השחור שבצבץ לי קצת מהמכנס. היא מיד צעקה ״מה??? אתה לובש חוטיני?? מה אתה בחורה? מה אתה הומו?״ ומגוון ״הקטנות״ בסגנון. כולם במעגל אז צחקו ושאלו מה חשבתי לעצמי. אחד אפילו אמר ״אבא שלך בטח יהרוג אותך.״
אני לא הבנתי מה הביג דיל? זו בסך הכל בחירת התחתונים שלי. חשבתי שבגלל שקיימת גירסה לגברים ובגלל שחנות נורמטיבית כמו דלתא מוכרת אותה שזה לא יהיה עניין גדול בעיני מישהו. וחוץ מזה, למה איכפת לה עד כדי כך שהיא צריכה לצעוק עלי ונסות להעליב אותי? זה שאני הלכתי וסיפרתי לבחורה שישבה מולי בכיתה שמה שהיא לובשת מחרמן אותי ומפריע לי להתרכז בשיעור.
מהר מאוד הבנתי שכנראה שהחברה לא מוכנה ללבוש כזה אצל גברים. סגנון הלבוש הגברי שנחשב לנחשק או יפה בעיני הרוב המוחלט של הנשים כנראה ישאר מקובע. מהר מאוד דלתא הפסיקה למכור את התחתון, כנראה מחוסר ביקוש.
לא לבשתי מאז חוטיני והקפדתי ללבוש רק בוקסר צמוד. לא כי לא רציתי, פשוט רציתי לחסוך את התגובות הלא נעימות.
היום, 20+ אחרי, כבר לא כל כך איכפת מה אחרים חושבים ומה אחרים יגיבו. ראיתי שקלווין קליין מיצרים שוב תחתוני חוטיני יפהפיים לגברים. קניתי לי סט. אבל למרות שלא איכפת לי, אני עדיין חושש ללבוש אותם ליד אחרים. כוחה של סטיגמה.

------
יוני

כלל אצבע: תל אביביות מזדיינות גרוע. בחורות "מגניבות" מזדיינות גרוע. שולטות מזדיינות גרוע. נשלטות מזדיינות סביר. ככל שבחורה יותר מתרברבת בכישורי הזיון שלה, ככה תגלה שהיא בינונית ומטה. אחרי כל הפירוטכניקה והאפקטים בסופ תישאר עם זיון בינוני. כמו הופעה של נטע ברזילי- הרבה צבע לכסות על הזיופים.
בחורות שמעידות על עצמן שהן מוצצות טוב, יממצו ככה ככה. ובסוף יתנו לך לגמור להן על הפנים כפיצוי לבינוניות.
ככל שיש יותר קעקועים ככה סביר שתעדיף לעשות משמרת לילה במקום להיות איתה במיטה. בכלל, הפער בין הפנטזיה למציאות תמיד הפוך.תמיד, בכיוון ההפוך.
למעט בחורות חנוניות. באופן מפתיע הן מזדיינות טוב אולי כדי לפצות.
מתעצבנות? דונט שוט מי, איים אונלי דה מסנג'ר
(ואם זה מנחם אתכן גם לרוב השולטים שמזיינים בפומבי בדאנג'ן או בטאבו יש זין קטן. פרוייד היה טוען שכל השופוני בסצינה בא לפצות)

------
שווארמה בלאפה

זומבי חי מת
עושה כל מה שצריך עובד מנקה מסדר
משלם חשבונות כאילו הכול רגיל
אבל מת מבפנים
מת כמו סוליה של נעל
לכלום אין טעם
לרגע אין מנוח
מחייך צוחק אבל הכול הצגה
חוץ מעצב וצער אין בי כלום
לא מוצא את עצמי הגלום אין נחמה

מת מבפנים מושך זמן
אהבה כואבת...ולי כבר לא כואב רק מחכה לרגע שהכול ייגמר אולי קורונה אולי סתם התקף לב להירקב כאן

מחכה לא להרגיש יותר כלום בקוצר רוח
לא נשאר לי כלום בטח לא לחיים האלה
ולא לא אפגע בעצמי אבל בהחלט מייחל למשהו שייקח אותי מכאן

------
מחכה

ככה סתם בחנות בקניון. זיהיתי אותה מהפייסבוק שלו לא כי אנחנו חברים שם כי כמוהן הלכתי והסתכלתי שם פעם או עשרים. היא הייתה עם אחד הילדים שלהם והם חיפשו מתנה ככה זה נראה. יש לה שיער כהה והיא די רזה והיא די יפה. בטח יפה יותר מכל מי שהיה איתן מפה. אולי גם ממני. אני עמדתי שם במקום חנוקה. נשמתי נראה לי למרות שלא האמנתי שזכרתי איך. חשבתי על על אלו מכאן שהיו איתו עם הגבר הזה שעד לפני רגע ראיתי בו שולט שלי ועכשיו אישתו והילד שלו מולי והוא הבוגד שהוא והן ואני העוזרות שלו לבגידה. האחריות עליי ועליהן ועליו. הבן שלו שאני מכירה רק דרך סיפורים הצביע על משהו. ילד חכם עם אבא שמשאיר אצלו אלף שקרים ובעיות שהוא כבר מזהה בחושי הילד שלו למרות שאבא שלו מדחיק חזק ועמוק וגם אני. ואלו שהיו איתו מפה שחלקן אמהות כולל אני שתורמות ותרמנו ועוד נתרום לדפיקות שתיהיה בו בילד הזה. פתאום כבר לא הרגשתי איך הכל רטוב סוטה מחרמן. הרגשתי את השקרים, הבגידות, המצב הדפוק, חוסר האמינות. גועל מעצמי, מהן וממנו. גועל מהשקרים ומההסתרה ומהחיים הכאילו מושלמים ויפים ומחרמנים כשבאמת באמת עומד פה מולי ילד מתוק ואישה חייכנית שמגיעה לה אהבה כנות עומק ומגע ורטיבות וקשתות וכל הדברים האלו היפים שהוא כתב ואני וגם הקודמות שלו. נגעלתי כל כך מכולנו ומעצמי והיה רגע קצר שכמעט ניגשתי אליה כדי לספר לה הכל. אבל אני פחדנית עלובה ומגעילה בדיוק כמוהו אז לא סיפרתי לה. אולי היא מרגישה בעצמה אבל טובעת בין הילדים שלהם, השגרה, המירוץ. אולי היא לא מרגישה כי הוא שקרן מיומן כל כך. ומאז אני לא מצליחה לחזור לנשום. נגעלת ממנו ומהשקרים נגעלת מעצמי ומהתרומה שלי נגעלת מהקודמות שלו שלא נגעלות מעצמן. מי יסלח לנו מי.

סופר כבר ארבעה פוסטים שלך בתא.
בכולם את מערבבת געגוע אהבה רצון לנקמה..

ואת יודעת שלא משמה מה תעשי תמיד אהייה הזה ש.....

אז תרצי לשוחח אני כאן.
את יודעת בדיוק איך להשיג אותי.

את לא רוצה .
גם טוב.
אני לא אנסה ואת יודעת את זה הפעם.

רק די בבקשה די.

את מכתימה את היופי של האהבה שבזיכרון.

------
מחייך

עד לא מזמן הייתי במערכת יחסים רעילה. הייתי הזונה מהצד. הוא היה בזוגיות כשהאמנתי שיזנח אותה ויצא איתי- בהתחלה הוא אמר לי את זה. עם הזמן הבנתי שזה לא יקרה. הלכתי וחזרתי בכל פעם שהם נפרדו. לבסוף הם התחתנו. ועדיין נשארתי הזונה מהצד.
עזבתי כשהוא ביקש שאשרת אותו ואת החברים שלו (גם מינית) באיזה מפגש שהוא רצה לארגן. שיהפוך עם הזמן לקבוע.
אמרתי לו שנפגעתי והוא טען שאני לא מספיק טוטאלית במערכת השליטה שלנו. שאני לא מספיק מתמסרת. אם הייתי נשלטת אמיתית אז לא הייתי חושבת על זה אפילו וישר מסכימה. לא הסכמתי.
הבעיה שבכל פעם שאני מאוננת אני חושבת על הרגע הזה שבו הוא מביא אותי לחברים שלו ואומר להם כמה אני שרמוטה וזונה. אני מדמיינת איך הוא מעביר אותי בין החברים שלו כמו סחורה. וזה גורם לי להשפריץ. אני לא יודעת למה. כי לעשות את זה אני לא מסוגלת
אבל להשפריץ מזה בכמויות. יותר נכון אני משפריצה רק כשאני חושבת על זה. אני מדמיינת איך אני פותחת רגליים מולם. לשרשרת הגברים שמחכה לזיין אותי. איך אני מלקקת להם את הביצים ואיך הם גומרים עלי בכל חלק בגוף.

------
שרמוטה?

*טריגר פגיעה מינית*

הכרתי חבר פה באתר. היינו קרובים מאוד, דיברנו כמעט כל יום וסמכתי עליו באמת.
זה התחיל מקשר רומנטי שהפך לחברות פלוס הטבות, כזאת שמידי פעם היינו מתמזמזים אבל לקראת הסוף, במשך כמה חודשים, הקשר נהיה חברי בלבד, בלי הטבות ופשוט הדדיות חברית טובה. או לפחות ככה חשבתי.
יצאנו בפעם אחת לבלות יחד, והוא הקפיץ אותי הביתה. באוטו הוא הניח את היד שלו על הירך שלי, עצרתי אותו ואמרתי לו שאני לא רוצה - הוא הקשיב ולא המשיך במעשיו.
המשכנו לדבר ולהפגש כרגיל, ואז היינו יחד באירוע. עלינו יחד במעלית והוא פשוט הניח את היד שלו על התחת שלי, ליטף כלפי מטה את הירך ועצרתי אותו שוב. הפעם, ביותר אגרסיביות. אמרתי לו שאני לא רוצה ושדיי. הוא לקח כמה שניות להבין, אבל היה לו ברור שאני לא מעוניינת. שוב, לפחות ככה חשבתי.
החברות עדיין המשיכה כהרגלה ואני מצידי ברור לי שהוא לא יעשה מוב נוסף.
באתי אליו הביתה ליום ההולדת שלו, עשינו יום כיף יחד ולקראת סוף היום שיחקנו במחשב. אני ישבתי מול המסך והוא היה מאחוריי, לא צמוד, לא נוגע - פשוט ככה שנינו יכולים לראות את המסך.
באיזשהו שלב הוא התחיל להצמד אליי ואני התקדמתי קדימה עם הישיבה - מסר פיזי שאני לא בעניין.
משום מה, המסר לא עבר, למרות הפעמיים הראשונות שהוא ניסה ועצרתי אותו, וגם לאור העובדה שאני פיזית מתרחקת ממנו באותו הרגע. המסר כל כך לא עבר שהוא דחף לי יד למכנסיים. פשוט ככה, בלי לדבר, בלי התראה מוקדמת, בלי לגעת. פשוט דחף את היד שלו למכנסיים שלי.
מבחינתי הוא עבר גבול שהיה ברור, אדום ובוהק, והוא מצידו הבין שהוא יצא לא בסדר. עצרתי את החברות הזאת כי למען האמת, אני לא מרגישה שאני יכולה לסמוך על בן אדם שלא מבין את המילה "לא", ונותן לחרמנות שלו לדפוק את החברות האמיתית והעמוקה שיצרנו.
הכאב הזה של לאבד חבר מהנסיבות האלה צרם לי. חוסר ההתחשבות, עודף החרמנות והעובדה שסמכתי עליו כל כך ריסקה אותי, אולי כי אני נפגעת מינית ללא קשר אליו או כי אולי זה באמת מעשה שלא עושים, במיוחד אחרי ששמים גבול ברור. קשה לי לשפוט כשאני בתוך זה, אבל כשסיפרתי לחברים הם אמרו בפירוש: "חבר לא עושה דברים כאלה, זה דוחה, תעיפי אותו".
ביקשתי ממנו שיעדכן אותי כשהוא מגיע לאירועים של הקהילה, שאוכל נפשית להתכונן מראש ולבחור אם אני ארצה להגיע או שאוותר בכל פעם.
בפעם אחת, לא רציתי לוותר על המסיבה שהוא תכנן להגיע אליה, ביקשתי ממנו שאם לא דחוף לו לבוא - שלא יבוא. בכל זאת, אני לא עשיתי שום דבר רע, אלא הוא זה שבחר לפעול ככה, וממש קיוויתי שיקח אחריות ושלא יגיע. הוא הגיע. אני אגיד לזכותו שהוא דאג להיות רחוק ממני, שלא אהיה בזוית העין שלו ואוכל להנות מהמסיבה בשקט. כמובן שראיתי אותו עדיין, התעצבנתי, אבל למזלי זה לא הרס לי את הערב.
הבעיה התחילה באירוע האחרון שהיינו. שוב, הוא רשם לי שהוא מתכוון לבוא למסיבה הזאת וביקשתי ממנו שלא יבוא. הוא הגיב בצורה מעצבנת ולא לוקחת אחריות - "סליחה שאני קיים". נחשו מה, הוא בכל זאת הגיע.
הפעם, במקום להתרחק מזוית העין שלי, הוא עבר עוד גבול. כל כך עבר את הגבול, שאני מוצאת את עצמי כותבת פוסט התייעצות כאן, כי אני לא יודעת מה לעשות.
כשהערב רק התחיל ישבתי במקום בלי הרבה אנשים והוא הגיע כמה מטרים מהמקום שלי. הסתכלתי לרגע לראות מי הגיע, ראיתי שזה הוא, ולפני שהספקתי לחזור אחורה ולהתעלם ממנו הוא נופף לי לשלום. כמובן שהמשכתי להתעלם, אבל כבר עלו לי העצבים. נשמתי עמוק ואמרתי לעצמי שלא ישפיע עליי.
ואז קרה הדבר הכי מעצבן בעולם.
ישבתי באחת הספות ברחבה, הייתי באמצע סשן והפנים שלי פנו לכיוון הרחבה. הוא החליט לעמוד לכיווני, למרות שיש ממש לידו בזווית אחרת מופע הצלפות מרהיב. הוא הסתכל עליי במבט ישיר, כאילו מצפה ממני לאיזשהי תגובה. באותו רגע פשוט התנתקתי. לא התרכזתי בסשן, לא התרכזתי בסביבה. כל כך כעסתי שהוא מעז להגיע למסיבה שאני כל כך אוהבת, ושיש לו את החוצפה להיות מול הפרצוף שלי ולהסתכל עליי למשך זמן כל כך ארוך.
התעלמתי מהנוכחות שלו וניסיתי לחזור לסשן ולהנות מהערב. מידי פעם הצצתי מפחד, ראיתי שהוא נעלם וממש שמחתי שאני יכולה להמשיך להיות בשלי. אחרי כמה זמן ראיתי מולי, איפה שהוא עמד, סשן חמוד של שתי שולטות מקסימות. אחרי כמה זמן, קלטתי שהוא בסשן, מטר מהפרצוף שלי. שוב, התעצבנתי.
האמת, כל מה שרציתי לעשות, זה לתפוס את שתי השולטות האלה ולהגיד להם מה הוא עשה. להסביר להן שהבן אדם הזה, שנראה בן אדם טוב, הוא בכלל שם את עצמו ואת החרמנות שלו לפני כל ערך אחר, במיוחד ערכים של לא לדחוף ידיים למכנסיים של אנשים שקרובים אליך ולא מעוניינים בך באופן הזה.
לא עשיתי את זה, אלא קמתי והלכתי. לא יכלתי לסבול את החוצפה שלו. אני כועסת נורא, עצבנית ובעיקר מטורגרת מכל הסיפור. מהרגע שכל הסיפור קרה אני סוחבת את זה איתי ביום יום, ונזכרת כמה זה נורא שחבר שמחשיב את עצמו חבר פגע בי בצורה כזאת. הדבר שעוד יותר מעצבן, שהמסיבות האלה זה בדיוק המקום שבו אני שוכחת מכל זה. אני מתנתקת, נהנת, לא חושבת על הדברים האלה ובעיקר נותנת לעצמי להיות חופשייה, כי זה בדיוק היופי במסיבות האלה. וכשעוצרים אותי גם בסיטואציות האלה, אני נפגעת עוד יותר.
אני מתלבטת אם לפנות למנהלי המסיבה ולספר להם. אני לא מחפשת לדפוק לו את החיים, לא רוצה שייפגע בחיי היום יום שלו. ככה החלטתי בהתחלה. אבל עכשיו, כשהוא ממשיך לפגוע בי ולעבור גבולות, עולה בי השאלה האם אני צריכה לוותר על ההנאה שלי באירועים האלה ופשוט לא להגיע לאלה שהוא הולך, או לפגוע בו ולדאוג לזה שלא יוכל לבוא.
אשמח לשמוע מה הייתם עושים אם הייתם במקומי.
תודה על הסבלנות ולמי ששרד וקרא את כל החפירה הזאת ❤

------
צ'ובאקה

שקורא לעצמו שולט...
הוא גרם לי נזק כספי בעקבות עניין אישי
ולא ביני לבינו.
כשהתגלה שזה הוא פניתי אליו ולזוגתו
כמובן שנענתי באיומים.
אך ברגע שהבין שהרשויות בעניין
הגיע שילם
וברח אבל וחפוי ראש

------
תתרחק ממני עכבר.

כש: היא מתייחסת לעצמה ו/או קוראת לעצמה כוסית ומנסה להראות כל הזמן שהיא כוסית.. היא לא כוסית.
כש: היא מקבלת קרדיטים כל הזמן שהיא כוסית ולא ממהרת לספר על זה.. יכול להיות שהיא כוסית.
כש: היא מרגישה בטוב עם עצמה בלי קשר לאף-אחד ... היא כוסית.
אני עובדת על להרגיש בטוב עם עצמי. אני אהיה כוסית.

------
כוסית בהתהוות