הכלוב הסודי

איך ביום אחד שוכחים בן אדם?
נעלם בלי להגיד אפילו בהצלחה.
למה אני נועלת את הלב שלי ?
כי תמיד יוותרו עלי ראשונה
ותמיד יזכרו אותי אחרונה.

אני פתאום מבינה כמה אנשים הם בלתי נסבלים. דווקא לא הכותבים, רוב הזמן מה שמתפרסם הוא סבבה. חוץ מזה שמידי פעם יש איזה וידוי מלא בשנאה כללית כלפי ציבור מסוים או מגדר או משהו, אבל אז לרוב מרגש לראות את התגובות לפוסט, את שרטוט הגבולות שלנו כקהילה. 

אבל, מרגיש לי רוב הזמן שהאנשים שמגיבים על הכתוב, מרשים לעצמם מה שלא היו מרשים לעצמם אחרת. כי זה אנונימי, כי קל לשכוח שיש מישהו מאחורי כל פוסט. אז הם מרשים לעצמם להיות נבזיים, מרושעים ורעילים או צדקניים. 

הקריאה בתא וידויים חידדה לי את מי אני לא סובלת ולמה... וממי כדאי להתרחק. דרך אגב, חלקם היו ממש הפתעה, כלומר ממש חיבבתי אותם לפני זה. מצד שני, הקריאה כאן גם גילתה לי כמה אנשים ספורים, ששווה להכיר. 

אני היחידה שיש לה את התופעת לוואי הזו? 

אני גבר גבר, כזה שמשיג כל בחורה שהוא רק רוצה.
שולט שנמצא בכלוב כבר מאז 2013.
המון זמן יחסית.
אני מאוד נוקשה, פדנט.
כזה שלא נותן לשום דבר לחמוק לי מהמכ"ם.
אני אוהב נשים ובעיקר אוהב להשתמש בכן, בכל החורים וכל הכיוונים.
חברים שלי יודעים עליי שאני כזה ובכל זאת יש לי מעט חברים שהם באמת חברים ולא כאלו של העבודה.
אני לא נמשך לגברים וזאת קביעה שהאמנתי בה כל החיים עד לשבוע שעבר.
אני עובד בבניין דיי גבוה ברמת גן, מתעסק במחשבים ובתקשורת.
עבודה דיי שגרתית ומשעממת למען האמת.
בעבודה יש לי שותף למשרד, בחור דיי קטן ( אני איש גדול בכל המובנים)
ואפילו דיי נשי.
תמיד כשהוא לא לידנו אנחנו משתעשעים ברעיון שהוא רגע לפני המעבר להיות אישה ושבטח יש לו זין כל כך קטן שהוא סוג של דגדגן מוגדל.
הוא איש חביב ודיי משונה.
מדבר כל היום על בישולים ועל מאכלים ועל מסעדות ובילויים.
אנחנו אוכלים מידי פעם ביחד ארוחות צהריים ולפעמים אפילו עובדים עד מאוחר ביחד בגלל שהוא חלק מהצוות שלי.
לא פעם יצא לנו לעבוד עד 21:00/22:00 בלילה ביחד.
בשבוע שעבר היה לילה שכזה.
כל המשרד כבר הלך הביתה ואנחנו היינו צריכים להתכונן להעלאה של מערכת חדשה וישבנו ביחד במשרד.
אני מודה שלא היה לי סקס כבר כמה שבועות למרות שיש לי נשלטת והכל טוב אבל עדיין, לא יצא.
יותר מידי קפה ומים מהמכונה וקמתי ללכת לשירותים.
אמרתי שאני חייב ללכת להשתין ויצאתי.
הוא אמר, חכה אני מצטרף אליך.

שיהיה אני אומר ואנחנו הולכים ביחד.
מסננים כל מיני מילים הקשורות לתהליך שאנחנו הולכים לעבור למחרת.
הגענו לשירותים ושנינו נעמדים במשתנות הסמוכות זאת ליד זאת. קצת משונה אבל שיהיה...
אני פותח את הרוכסן של הג'ינס ומוציא את הזין החוצה ומתחיל להשתין.
הוא גם כן, הזרם לא מפסיק.
אני עסוק בהשתנה והוא מסתכל עלי, וכאילו מנסה לומר לי משהו. רואים שהוא עוצר משהו.
יש לך משהו לומר? אני שואל אותו.
אני, רוצה לגעת לך בזין הוא אומר.
במחשבה אני חושב לכמה שניות ואומר לו, אוקיי.
הוא עוזב את הזין שלו ומחזיק את שלי.
זה מרגיש קצת משונה אבל לא כזה נורא.
אתה רוצה להחזיק את שלי הוא אומר בזמן ששומעים את הרוק נבלע לו בגרון בחולשה.
אני חושב חושב חושב ובלי יותר מידי סיבה הזין שלו פתאום ביד שלי משום מקום.
אני שם לב שהוא מחזיק את היד ואני מזיז אותה בצורה אינסטינקטיבית, אני עושה לגבר ביד.
לא ברור לי מאיפה זה מגיע אבל זה המצב.
אני עוצר לרגע ויריקה מטורפת נזרקת אל כף היד.
מה למען השם אני עושה?
ואיך יכול להיות שהזין של הבחור הקטן הזה גדול משלי כמעט פי שניים?
כשאני מתכופף לירוק ביד בפעם השניה הוא תופס לי את הראש ומשום מקום הזין שלו על השפתיים שלי.
אני מנסה לחשוב והוא כבר בגרון שלי, עמוק בגרון.
מה לעזאזל קורה כאן ולמה אני לא יכול להפסיק את זה?
איך אני על הברכיים, עם זין בפה?!
אני?!
גם אם כל האנשים או הנשים שהכרתי במהלך חיי היו נמצאים כאן ורואים את זה הם לא היו מאמינים.
פשוט ככה.
הוא ממשיך ואני מרגיש אותו ממש פנימה, בכוח.
בגרון. הוא בוודאות מנסה להיכנס לי עמוק לגרון אבל זאת הפעם הראשונה ואני מנסה, באמת שאני מנסה אבל זה לא קל.
אני חושב על כל אישה ואישה שאי פעם זיינתי לה את הגרון באופן הזה וכמה שלא הזיז לי כלום. רק להמשיך, רק לגמור. והוא ממשיך וממשיך וממשיך.
ואני רק חושב לעצמי שאין מכאן דרך חזרה.
ברגע שהתחלת למצוץ זין זה משהו שתמיד ישאר לך ברזומה. הוא מזיין לי את הגרון.
אני מרגיש אותו מזיז את האגן ואני רק שם, פותח את הפה, כלום מלבד חור לשימוש שלו.
אני מרגיש שהוא מתחיל לזוז לכיוון גמירה.
אין מצב בעולם שהוא הולך לגמור לי בפה, זה לא.
לפני שאני מצליח להזיז את הפה פתאום משום מקום קילוח זרע ענקי ישר לתוך הגרון.
עכשיו אני לא יודע אם אתם יודעים ויודעות אבל כאשר הזין תקוע בגרון ואז מתרחשת הגמירה אי אפשר להתחמק מבליעה.
זה מה שיש.
הבן זונה הזה הוריד אותי על הברכיים, זיין לי את הפה, גמר לי בגרון ובסוף עוד בלעתי את הזרע.
והמעולם לא עמד לי כל כך חזק כמו ברגע הזה.
אני יושב שם על הברכיים בשירותים כשהטעם שלו בפה שלי ועושה ביד.
מה נסגר איתי מה?
והבעיה היא שכל מה שאני רוצה זה שהוא יעשה את זה שוב והרבה.
נהייתי זונת זרע.

------
דובת זרע

או, למה העובדה שלא רצו אתכן גוורמת לכן לאכזריות יתר כלפי מי שכן רצו אותה?
בהודעות, בצ'אט, בפוסטים מטומטמים.
אתן שרמוטות כולכן. ולא במובן המגניב של המילה.

אני כותב וליבי יוצא אליה.

------
שותף סוד ויועץ סתרים

אני חושב שאת יודעת בדיוק כמוני מה זה אומר.
אבל את סוסה אצילית, ואני נהנה להתבונן בך,
רוקעת ברגליים, חושפת שיניים,
מרטיטה נחירים, מכווצת ומרפה שרירים.
משפיעה עליי ממרחק עם מילים מדויקות,
גורמת לי לחייך, לצחוק ולבכות,
כל זאת בפוסט אחד.
את סוסה אצילית, אני יודע מה אני רוצה.
וזה ברמה הסוטה ביותר.

לא ניחשת לבד?
עכשיו..? פשוט לעבר...😈👄

------
👄💋❤️

אני! צריכה! סקס דחוף! דחוף!
אממה? חטפתי זיהום פטרייתי 😭😭
ואף שטיפלתי בזה והכל, אני ממתינה לרופאה שתתן לי בדיקות (אחריות זוטעני) לוודא שאכן היה מדובר בזה וכו.
והזונה לא ענתה לי מאתמול!🥵

מה לא ברור בתתני לי כבר בדיקות אני רוצה להזדיין?!? (סתם, לא באמת כתבתי לה ככה. ואולי כן? ואולי לא? ואולי כן? אני אשאיר את זה לכם, לדמיין).

אח, תאמינו לי, הרפואה הציבורית של היום, זה לא הרפואה הציבורית של אתמול. או של מחר.

מסך.

אני תוהה איך אתם עושים את זה?
שואלת מתוך רצון להבין .
בקושי עם אחד אני מסתדרת ומצליחה לקבוע מפגשים בחיים העמוסים שלי, אז איך אתם עושים את זה?
אני שוקלת להכיר כמה גברים במקביל כי אחד לא מספק את כל מה שאני צריכה אבל אני לא רואה איך זה קורה, דורש יותר מידי התעסקות ואנרגיה...
עצות?

מכירים את התחושה הזאת של ריקנות והצפה בו זמנית?
אין אפשרות להציע משהו או להכיל.
בור של שפכים, זורקת על כולם את כל הרגשות, התחושות בלי להתחשב בצד השני.
מתביישת בצורך שלי שזקוקה לאנשים כדי להרגיש שלמה למלא איזה ריקנות.
אבל בסופו של יום אני לבד עם עצמי , ולא מסוגלת למלא את החלל.

מתקשה לזהות את עצמי היום, השינוי החיצוני והבום הנפשי עשו את העבודה. אני שונה ומנסה להסתגל.
לא, אני לא רוצה שום דבר בחזרה, לא את הזמן, לא את מה שהשקעתי והענקתי מעצמי. רק את הלב, כמו שהוא, פצוע ומדמם. אני רוצה אותו בחזרה ואשקם לבד.
הימים עוברים ויש כאלה שבהם אני לא חושבת עליך. עלינו, אבל תמיד מגיעים הלילות שממלאים בנו את החלל.
בלילות כאלה אני מתרסקת לחתיכות, לא יכולה להתנגד לכאב ומחדירה אותו למקום בו הייתה נפש לא מזמן.
התובנות כבדות להכלה, אני הולכת לאיבוד בין שקר לאמת וכבר לא מבדילה בין שניהם.
האישיות שלי לא שלמה, האמון זרוק על הריצפה.
אני עדיין מסרבת להאמין, למרות שכבר הבנתי הכל.

------
כ.

היום גיליתי שאני בהריון. התקשרתי לשולט שלי שניה לפני שהתקשרתי לבעלי, רק כדי לקבל אישור סופי שהוא בוודאות לא האבא.
האינסטינקט הראשון שלי היה להפיל, אבל אחרי שיחה עם בעלי הוחלט להשאיר.