בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

הכלוב הסודי

תא וידויים, מקום בטוח לסודות אנונימיים.
פה תקבלו מקום להתוודות, מחילה זה כבר לא בידינו...
לפני שנתיים. 2 באפריל 2022 בשעה 16:55

היא אוהבת אנאלי
(פחות איתי, טוענת שגדול לה מדיי)
והיא מעידה שאין לה גבולות,
ואני אוהב לאתגר אותה.

זיינתי לה את הכוס בנוקשות,
אך לעכוזה ניגשתי ברוך,
מפשק בעדינות עם אצבע,
ומחדיר את העטרה ושוהה,
והיא מכילה ומשתוקקת לעוד,
ואני ממשיך להחדיר עמוק,
בחצי הזין הזקוף בתוכה,
אני מחליף מחשבות,
ומתרכז ...
ומצליח לשטוף אותה בשתן חם בתוכה בכמות נכבדת.

לגבר, זה מאוד מורכב, להשתין בזיקפה, לעיתים אפילו כואב, יש היצרות של צינור הזרע, לעומת צינור השתן, בתוך הזיקפה.
ובכלל בעת מאמץ, הגוף מתוכנן לא לחוש בצורך לשתן, אלא אם הדבר גדוש מאוד.

בשל הריכוז, בהשארת זיקפה חזקה עם שחרור נוזל שאינו גמירה,
איני מצליח לשחרר לה מילים, שתתמקד בתחושה בפי הטבעת.

אני מסיים, יוצא בעדינות,
מרגיש איך פי הטבעת, מתהדק אחריי ושומר על תוכנו.
היא רצה ויושבת באסלה, ואומרת,
שמרגישה לחץ בבטן התחתונה,
אני מלטף אותה בראשה ואומר לה זה בסדר,תירגעי, שחררי
ומספר לה מה היה.
חיוך מדהים נמרח עליה,
והיא מתנקה מבפנים, כאילו עשתה עוד שטיפה פנימית רצינית.

לפני שנתיים. 31 במרץ 2022 בשעה 15:24

כבר כמה חודשים שאין לי אדון
ובימים האחרונים
אני מתפזרת
לכל עבר
עם כל אחד
מדברת, וכותבת, ושולחת, ומבצעת
והריקנות לא מצליחה להתמלא
ולא בא לי על אף אחד
ובא לי על כולם

אני רק רוצה מסגרת
כזו שתהיה ברורה לי
עם כל החוקים והכללים
ומישהו שישמור עליי
מלמעלה
ישמור שאני לא עושה שטויות
ולא מאבדת את עצמי
לא מרדדת את עצמי לרמת חור בלבד

לא חשבתי שאני אגיד את זה
אבל בא לי אדון
או זין
או את שניהם

לפני שנתיים. 30 במרץ 2022 בשעה 13:04

אי אפשר להסניף מספיק זמן צוואר של גבר אהוב. להיות מוחזקת בחיבוק שלו, כשהידיים הרכות והיציבות שלו עוברות עלייך בליטופים. הוא לא יודע עדיין אבל את כבר החלטת, קודם בראש ואחר כך בלב, שלפעם הבאה כבר לא תחזרי. יום אחד כשהרוח פתאום תיהיה חמה או תראי את השקיעה צובעת הכל בכתום את תיזכרי. תעצרי לרגע את הנשימה ותצטמררי ממש כאילו הוא לצידך, עם הקמטים בזוויות העיניים. את תתגעגעי יותר ממה שאפשר להתגעגע. לפעמים תחשבי מה הוא היה אומר, בדיחה טיפשית שחבל שהוא לא כאן לספר לו, איזו עצה היה מביא לך, איזה מכות היה מביא לך. את מסניפה את הצוואר שלו כאן ועכשיו ומחייכת אליו חיוך גדול. אולי הוא מזהה את השבר הזה בעינים שלך. אולי החיוך הגדול מסנוור אותו. את אומרת לו שאת אוהבת אותו הכי בעולם וכבר חייבת חייבת ללכת. אל הגבר האחר שמחכה לך בבית. בבית שלכם. אולי יום אחד הבית ההוא כבר לא יספיק לך. האמת שאולי כבר היום. אבל החיים גדולים אפילו מהידיים הכי רכות ויציבות שהחזיקו בך אי פעם. את רוצה לבלוע את כולו כשאת עוברת את המרחק ממנו אל המכונית שלך. את חוגרת ואת מניעה. בחנייה בבית את שולחת לו את ההודעה שכתבת מראש. זאת שמתנצלת שלא נתת לו להיפרד גם. שלא יכלת אחרת. שהוא הדבר הכי נקי וטוב ויפה שהיה לך ואת תחיי את הרגעים ביניכם כל יום וכל לילה. אבל את לא שלו יותר. את תמחקי הכל ואפילו תחסמי. תכבי את האוטו ותיכנסי הביתה בלי להביט לאחור. עדיף החמצות מפוארות מבתים מפורקים.

לפני שנתיים. 29 במרץ 2022 בשעה 19:11

*טריגר אובדנות


הרבה שנים עברו מאז הייתי במקום הנורא ההוא
המקום שבו יום יום הדבר היחיד שאת רוצה זה שקט
לכבות את המחשבות
לכבות את הפחדים
לכבות את הרגשות
לכבות את החיים

נאבקתי בחיים
בגיל צעיר
צעיר מידי
ניצחתי במאבק
אחרי הרבה שנים
יותר מידי?

אני מרגישה שזה לנצח ישאר חלק ממני

גם היום כשקשה לי אני תמיד נזרקת לשם
מפנטזת עלי למעלה בשמיים
הכל שקט
אין מחשבות, דאגות, רגשות

נכון, אני כבר לא אובדנית
לא פוגעת בעצמי ולא מתכננת דרכים למות
אבל המחשבה הזו שעולה כבר באוטומט וכל כך בקלות
זה נדבק בי, הפך הרגל
ואני תוהה
האם לנצח הפנטזיה שלי תהיה למות?

 

------
השקופה

לפני שנתיים. 29 במרץ 2022 בשעה 11:37

עברו כבר יותר מחודשיים וזה לא נגמר. כל כמה זמן הודעה חדשה או צילום מסך ממישהי אחרת שבחרה לנקות את מצפונה דווקא עכשיו, כשאני מנסה לשכוח ולמחוק הכל.
עוד תמונת מסך שחושפת עוד שקר, עוד וידוי של נקבה חסרת מוסר וערכים, עוד סכין בלב.
הראש מסרב לעכל את הכמות, את חוסר האיכות בנשים שבחר כמטרה, את גודל השקר שנמשך שנים.
האם הוא אהב אותי מתישהו או שהכל , מהיום הראשון ועד הרגע בו הבנתי שכלום לא ישתנה, היה רק ניצול ונוחות?
כמה כאלה היו במהלך הזוגיות שלנו? אלה שידעתי עליהן ואלה שלא. אלה שבחרו לשים את כבוד העצמי בצד ולזרום עם גבר לא פנוי.
כמה זמן חייתי בשקר הזה שקראתי לו אהבה?

עוד צילום, מעוד נשמה טובה בין הרבים, מהפרידה השלישית שלנו, תאריכים ברורים, אין עם מה להתווכח ואין מקום לתרץ. רק נפרדנו.
איך סלחתי?
שיחה עם אחת האקסיות, ושם אותו הדבר. העתק הדבק, בגידה, שקר, לכלוך, דיבה ומניפלציות.
איפה הייתי?
נזכרת בנורות האדומות שחזרו להבהב עכשיו;
פרידה ראשונה אחרי שלושה חודשים, נשבר לי להעיר על התפזרות, ביקשתי להפסיק ולהוריד קילור.
חודש שלם, בו לא ראינו אחד את השניה.
אני עסקתי בחפירה עצמית, אתה יצאת לצוד, דייטים, הכרויות. כל מה שלא עשית שלושה חודשים. או שכן , מי יודע עכשיו.
פרידה שניה שנה אחרי, קצרה יותר, אך כואבת לא פחות. ואני שוב בחפירה, ואתה שוב בצייד.
כנ"ל שלישית.
את הרביעית אני זוכרת מעולה. נלחמתי על חיי, נזקקתי לסיוע, ואתה לא היית שם. לא יכולתי להגיד לך אפילו מה קרה. חסמת ונטשת, בשביל לחזור שוב
כי שוב אסלח.
סלחתי, אבל לא שכחתי כבר. לא הצלחתי לבלוע את הבגידה האכזרית באמון שהתרסק לחתיכות.
הפעם מגורים משותפים. שיגרה שגם בה לא הוכחת את עצמך. הרוב עלי. אני עייפה ומותשת, מוצאת את עצמי לא מסופקת בעליל. חנוקה. ואתה ממשיך לצוד, סיסמאות בנייד, התכתבויות מוסתרות.
נשברתי.

לא יודעת אם הייתי הדבר הטוב שקרה לך, כמו שנהגת לאמר, או הסיוט שלא תשכח, אני בטח שלא.
אפשר לשכוח מה עשו לנו, אי אפשר למחוק את מה שהרגשנו אז.

 

------
כ.

לפני שנתיים. 29 במרץ 2022 בשעה 7:16

היא מצצה לי היום, ומה שעבר לי בראש זה רק איך הייתי רוצה שתסתכלי עלינו עכשיו ושהדבר הראשון שאני עושה אחרי שאני גומר זה לספר לך.
אני הולך להעביר את היום הזה עם תחתונים דביקים מרוק וזרע, וזה נהיה הדבר הכי טבעי שיש.

 

 

------
אש בתחתונים

לפני שנתיים. 28 במרץ 2022 בשעה 20:52

קרה לכם שאיבדתם מישהו שאהבתם לטובת ה BDSM?
אז לי זה ארע!
ומאז אני לא נושמת ולא יודעת את מקומי...
והוא מת!
מוות בתאונה נוראית של סיפוק עצמי (שלו) עם עצמו.
איך ממשיכים מכאן?
ואולי אני כאן רק למסר...
הגבולות מטשטשים כל הזמן, תהיו אחראים לגבולות! גבולות זה חשוב , מסגרות זה חשוב ולא תמיד צריך לפרוץ ולכבוש עוד שכזה 🙏
🌹

לפני שנתיים. 28 במרץ 2022 בשעה 17:02

לפעמים אני לא מבינה מה אני רוצה ממנו. מה אני רוצה מעצמי או בכלל למה אני פה.
אנחנו נשואים כל אחד ועולמו. אנחנו יחד כמעט שלוש שנים. הכרנו פה בכלוב ואז גילינו שהילדים שלנו לומדים באותו בית ספר. הפגישות איתו הפכו לצפופות עם הזמן.
בבוקר אני מחכה לפגוש את העיניים שלו מבעד לרכב כשהוא מוריד את הבן שלו בבית הספר. מעולם לא העזנו לתקשר כשהילדים סביבנו. אבל הוא שם. הוא כל הזמן שם.
אני שואלת אותו שוב ושוב מה הוא רוצה ממני כשאני מתכוונת בכלל לשאול את עצמי מה אני רוצה ממנו, למה אני איתו או פה. אין לי תשובה טובה. הוא חוזר על אותה תשובה כשאני לא מוצאת את התשובה בתוך עצמי. אני לא מחפשת את מה שהוא מחפש, אולי כן ואני לא יודעת?. יכול להיות שאני לא מאמינה לו, שהוא נותן לי מספיק סיבות לא להאמין
עשיתי טעות, חיפשתי אותו ואת המשפחה שלו מחוץ לאתר הזה. מצאתי והזדעזעתי.
קיבלתי רגליים קרות. התחלחלתי מעצמי. הבנתי שמה שהוא מספר לי או לפחות מה שבניתי לעצמי בראש לא באמת קורה במציאות.
האמת? אין לי מושג למה התהפכתי ככה.
אולי ניפוץ האשלייה, או שהדברים קיבלו פנים
ואולי אני מבינה שאני באמצע נפילה במדרון חלק במיוחד וזו הנקודה שבה אני צריכה לרדת. רגע לפני ההתרסקות? או שהגזמתי. פשוט הגזמתי בשוטטות הזאת פה.
ולמה אני כותבת את זה?
הרי לא באמת אקשיב לתגובות שלכם עד כמה הבאתי על עצמי כי אני נשואה ועל הבלה בלה בלה שלכם על נשואים.
עשו טובה וותרו על הערות צדקניות.

 

------
נזירה בוגדנית

לפני שנתיים. 27 במרץ 2022 בשעה 21:38

את אלה שכותבים
מחפש אחת סקרנית
ראש פתוח
מינית
שאוהבת לחוות
הנאה מובטחת
אחד שיעיף אותך

עזוב.

בוא אליי ככה
אבא
חיוך
כתפיים רחבות מדי
להניח
לעצום

לפני שנתיים. 27 במרץ 2022 בשעה 15:28

כמה ימים שאנחנו מכירים, מכירים זאת מילה גדולה מדיי.. מדברים.
הכל נראה לא רע, אפילו מבחוץ נראה טוב, יש בוקר טוב ולילה טוב, מדברים על כל מיני דברים ולא רק על סקס או שליטה. אבל הכל נראה איטי קצת ואולי עומד אצלו במקום, יש דרישות של שליטה כבר עכשיו שאני לא לגמרי סגורה עליהם.
האינסטינקטים שלי בדכ גרועים , אבל משהו אומר לי לפתוח עיניים. משהו נשמע לי מוזר מדיי. אפילו לא יודעת לשים על זה את האצבע .
איך אפשר לגלות האם משהו אינו כשורה?
או שאולי זה כשורה מדיי? ועד עכשיו או שיצאו לי ידידים או שהם היו חרמנים מדיי ולא באמת שולטים