היא מסתובבת אבודה, עם קולר שנשאר עליה, גם כאשר בעליה עזב.
עיניה מבטאות חוסר אמון ורצון ההתמסרות בעת ובעונה אחת.
היא מצמידה את אוזניה לראשה, מתהפכת על בטנה, זנבה מקשקש בעצבנות בין רגליה.
ושיניה חשופות בחיוך ספק זדוני ספק מתחנן.
היא מנסה לסמן טריטוריה שמזמן לא שלה ולעולם לא הייתה.
מדי פעם היא משחררת נביחה ואז זוחלת בחזרה למחבוא שלה.
כלבה מוכת צער.