לפני 4 שנים. יום שלישי, 29 במרץ 2022 בשעה 10:37
עברו כבר יותר מחודשיים וזה לא נגמר. כל כמה זמן הודעה חדשה או צילום מסך ממישהי אחרת שבחרה לנקות את מצפונה דווקא עכשיו, כשאני מנסה לשכוח ולמחוק הכל.
עוד תמונת מסך שחושפת עוד שקר, עוד וידוי של נקבה חסרת מוסר וערכים, עוד סכין בלב.
הראש מסרב לעכל את הכמות, את חוסר האיכות בנשים שבחר כמטרה, את גודל השקר שנמשך שנים.
האם הוא אהב אותי מתישהו או שהכל , מהיום הראשון ועד הרגע בו הבנתי שכלום לא ישתנה, היה רק ניצול ונוחות?
כמה כאלה היו במהלך הזוגיות שלנו? אלה שידעתי עליהן ואלה שלא. אלה שבחרו לשים את כבוד העצמי בצד ולזרום עם גבר לא פנוי.
כמה זמן חייתי בשקר הזה שקראתי לו אהבה?
עוד צילום, מעוד נשמה טובה בין הרבים, מהפרידה השלישית שלנו, תאריכים ברורים, אין עם מה להתווכח ואין מקום לתרץ. רק נפרדנו.
איך סלחתי?
שיחה עם אחת האקסיות, ושם אותו הדבר. העתק הדבק, בגידה, שקר, לכלוך, דיבה ומניפלציות.
איפה הייתי?
נזכרת בנורות האדומות שחזרו להבהב עכשיו;
פרידה ראשונה אחרי שלושה חודשים, נשבר לי להעיר על התפזרות, ביקשתי להפסיק ולהוריד קילור.
חודש שלם, בו לא ראינו אחד את השניה.
אני עסקתי בחפירה עצמית, אתה יצאת לצוד, דייטים, הכרויות. כל מה שלא עשית שלושה חודשים. או שכן , מי יודע עכשיו.
פרידה שניה שנה אחרי, קצרה יותר, אך כואבת לא פחות. ואני שוב בחפירה, ואתה שוב בצייד.
כנ"ל שלישית.
את הרביעית אני זוכרת מעולה. נלחמתי על חיי, נזקקתי לסיוע, ואתה לא היית שם. לא יכולתי להגיד לך אפילו מה קרה. חסמת ונטשת, בשביל לחזור שוב
כי שוב אסלח.
סלחתי, אבל לא שכחתי כבר. לא הצלחתי לבלוע את הבגידה האכזרית באמון שהתרסק לחתיכות.
הפעם מגורים משותפים. שיגרה שגם בה לא הוכחת את עצמך. הרוב עלי. אני עייפה ומותשת, מוצאת את עצמי לא מסופקת בעליל. חנוקה. ואתה ממשיך לצוד, סיסמאות בנייד, התכתבויות מוסתרות.
נשברתי.
לא יודעת אם הייתי הדבר הטוב שקרה לך, כמו שנהגת לאמר, או הסיוט שלא תשכח, אני בטח שלא.
אפשר לשכוח מה עשו לנו, אי אפשר למחוק את מה שהרגשנו אז.
------
כ.
