|
|
|
נשלטות זה קצת שנה וחצי אחורה מבחינתי.
והכי גרוע אלו שהן "נשלטות"רק כי הן לא מביעות מי שהן באמת..
אתה רואה שיש שם אחיזת עיניים ולא בא לך להביא לה סטירה ולשאוג לה באוזן:
בא לך להיות מלוכלכת יא זונה!! בא לך להשתין לי בפה?! אז מה את שוכבת פה כמו ערימת צמר של
כבשים בדואיות ומגלגלת את העיניים ולואטת, אוי כמה נעים לי, לא נעים לי מרוב שנעים לי..
# משפטים של סאחיות וניליות מעצבנות
לא צריך הרבה כדי להרגיש עליונות. רק המחשבה שהייתי יכולה למעוך אותך כמו חרק אם הייתי רוצה ופתאום את נראת לי מסכנה ובעיקר מעציב אותי שאת כזאת מטורפת וכזאת שברירית עם הניסיון הנואש שלך להיות משהו משמעותי בעיקר בעיניי עצמך. היה בי רצון עצום ואמיתי לקרוע לך את החיים ולהראות לך עד כמה אני יכולה להיות רעה ומטורפת בעצמי אבל פתאום הלב שלי התמלא ברחמים, כמו שמרחמים על ילד בעל נכות כבדה או בעל פיגור כבד. לרגע מאחורי כל מסכות והעמדת הפנים שלך, מאחורי הפאסון והעלק תוכן שאת מנסה לשוות לעצמך הצלחתי לראות את השבר. הצלחתי לראות את נקודת המבט שממנה את רואה את החיים. קבורה בדרך ללא מוצא, ללא הבנה של המציאות ושל מה שסובב אותך, מלאה במחשבה שאוהבים ומכבדים אותך אבל בעצם שום דבר מאחורי זה. אז אני מרחמת ומבינה שאת לא שווה את הכעס ואפילו לא שווה את הפעולות שלי את כלום וכלום הרי לא יכול להזיק, את עוד חרק מרוח על השמשה של החיים, אשת אשכולות עאלק.
ואז נעשה לי קצת עצוב עבורך שזה מה שאת.
נעשה לי קצת עצוב בשבילך אבל את הרי הרווחת את זה.
הקסם בקארמה הוא שאת מקבלת את העונש שלך על מה שאת עושה בעצמך.
וכל מה שנשאר לי זה להיכנס לדף הפייסבוק שלך ולהבין עד כמה החיים שלך רעים למרות שאת מנסה להראות את הטוב שבהם.
הקטע המצחיק הוא שאת מי שאת וזה העונש.
------
מלכת הכוורת
כן מוצא את עצמי חושב עלייך. אפילו מתגעגע פה ושם.
אבל מה שהורג אותי ופוצע הכי קשה.
זה הניתוק מהם..
זה לא פצע קטן. זה חור מדמם.
שייקח לו הרבה הרבה זמן להחלים.
------
טומטום
גרמו לי להזניח את הנשלטות.
הורידו לי את החשק להישלט.
הרבה פעמים המילים עומדות לי על קצה הלשון. כותבת ומוחקת.
אני מתאפקת לא לגלות לה את האמת, שהוא מזיין גם אותי. שאת כל הדברים שהיא כותבת אצלה בבלוג הוא עושה גם איתי. אני פשוט לא מסוגלת לשתף כמוה לקהל הרחב.
היא חכמה, ואני מתפלאת איך היא לא ניחשה בעצמה שאני גם הזונה שלו, אבל אני עושה עבודה טובה בלהסתיר.
אנחנו חברות, אבל את הסוד הזה אני לא אגלה לה לעולם.
לפעמים אני מפנטזת שאני שוכבת על הגב במיטה שלך עם רגלים לצדדים והכלב שלך מלקק אותי. ואתה יושב בצד בפינה צוחק עלי ונותן לו הוראות ללקק את הכלבה המטונפת.
אתם חושבים שצריך לעשות מצעד גאווה גם לבדסם?
למה אנחנו צריכים להתבייש ולהסתיר את זה שאנחנו אוהבים כאב ומה ההבדל בנינו לבין הלהט"ב
כל אחד שאני נפגשת איתו לוקח חלק ממני,מהתמימות,מהאמונה באנשים ואולי מהמחשבה על זוגיות
כל גבר שאני בעניין שלו באיזשהו שלב נעלם
אם זה אחרי סשן או אפילו לפני..ואז מתחילים התירוצים של דושים.
חוק מרפי שיש כאלו שרודפים אחרי אבל לא מעניינים אותי
תוהה מה אני לא עושה נכון, אסור לגלות שאני אוהבת להיות זונה במיטה?
אז כן כבר מתחילה לפתח שריון ושקרים שאני משקרת לעצמי,מגננות וחומות בפני הלב כדי שלא יפגע כזורקים אותו .
אבל לא משנה כמה אשקר
גם לזונות יש רגשות.
וגברים אולי לא שמים לב ששיש נפש מבולבלת
או שלא אכפת להם.
אז למי יהיה אכפת ממני? אם כבר לי לא אכפת מעצמי
------
בנאדם טוב ומבולבל
אין לך מושג אבל אני רואה אותך לפעמים
ואוננתי לא פעם על התמונות הגסות שאת מפרסמת ומוחקת …
את בטוחה שאת דיווה וכל מה שאני חושב עליו שאני נתקל בך זה שאני פשוט
חייב
להעניש לך את הגרון עם האיבר שלי
------
איש הצללים
