אני חושבת שאת מלאה בחרא. כי אם הרגשת שאת לא מסוגלת להכיל אותי עכשיו, למה נלחמת או התעקשת על הנוכחות שלי קודם? הרי התרחקתי, וגם את התרחקת, אז מה השתנה לך פתאום?. אני מעריכה לפחות את העובדה שמצאת דרך יפה לעשות את זה. לא שיקרת, אבל גם לא אמרת את האמת. וככל שכתבתי יותר לחברה על מה שהתרחש הבנתי את זה. הרי אתמול אמרת שנשאר חברות; אבל לפני חודש וחצי, כשהחלו לעלות השאלות, אמרת שלא נוכל להיות חברות לעולם (כמו שאני רציתי) ושאת תמיד תראי אותי בהקשר הבדסמי בלבד.
בהתחלה האשמתי את עצמי בזה שאני פחדנית שלא נפרדתי ממך כבר קודם,. לפני חצי שנה, כשהרגשתי שזה נכון. ואז הבנתי, אחרי השיחה אתמול, שכשיש פחד בקשר, הוא ככל הנראה דו צדדי. וכנראה שאת מפחדת גם כן ממני.
אז אולי את לא כזה מלאה בחרא?
אולי זה הקטע בפרידה?
שאנחנו נפרדים מהחלקים הפחות טובים בנו כדי לצמוח ולהיות יותר טובים?
בהצלחה