לפני 3 שנים. 16 ביוני 2021 בשעה 16:20
בכל פעם שאני הולכת בשכונה, אני עוברת ליד הרדוף הנחלים. עוצרת מסתכלת על הפרחים היפים והעלים החזקים ומפנטזת. מפנטזת איך בפעם הבאה אני אביא הביתה זר יפה שיעמוד בתוך אגרטל תמים. המים שיקלטו את הצמח לתוכם יגיעו אליו, לתוכו, ויעשו את מה שאני מקווה בסתר ליבי. אתן לו לשתות את המים ואצפה בו קורס. אצפה בכל גודלו המאיים והמכאיב נופל על הרצפה כאוב, חלש, בר מוות. אצפה בגופו סופג את הרעל ומגיב בצורה שבה הנפש שלי מגיבה כבר שנים לרעל שלו. אצפה בו על הריצפה במבט קפוא כי האהבה שלי אליו חייבת להיות מנותקת, מורחקת. ברגע של חיבור אגע בו ואעשה את מה שאני יודעת לעשות, להציל אותו. בין מחשבות ופעולות אוטומטיות להמשיך את פעולת הלב שלו אני מתפללת שהפעם לא אצליח להציל אותו. שהפעם אצליח להציל אותי.
