אני כותבת כי קשה לי לעכל את הסיפור הזה. קשה לי להבין מה אני מרגישה. עברו יומיים או שלושה. אני ממשיכה לגמרי כרגיל למרות שיש לי בחילה תמידית. והראש שלי מסוחרר.
אני נגעלת שזרמתי על מה שכן. למרות שאני מבינה למה. אני לא מבינה למה הוא לא שמע את הלא שלי מההתחלה. אני לא מבינה למה שוב חוויתי משהו כזה. אני לא מבינה איך אני צריכה להרגיש אפילו. כי לא קרה כלום אבל כל כך קרה.
אני נזכרת בזה כאילו ראיתי סרט ולא לי זה קרה. ואני מנסה בכוח להרגיש משהו לגבי הסרט הזה.
אני כבר מתה מבפנים?
הוא הגיע לשאכטה באמצע יום עבודה. זו לא הפעם הראשונה שהוא קופץ. אנחנו מכירים שנים.
אפלטוניים שנים.
כשהוא מתחיל איתי או מדבר על להיות איתי אני מחייכת ואומרת "סורי בייבי. לא איתי." הוא מתבאס ואנחנו צוחקים וממשיכים הלאה.
עד הפעם הזאת לפחות.
אנחנו על המיטה שלי. פתאום הוא מתקרב לחבק אותי ולא עוזב. אני מרגישה את האווירה משתנה.
הוא מרפה בשביל לנשק אותי ואני מתרחקת. מזכירה לו שלא איתי.
הוא עונה "רק איתך" ומושך אותי חזרה לחיבוק דב.
אני עונה לו שאני לא רוצה, אבל אחרי כמה זמן מפסיקה לנסות להשתחרר מהחיבוק שלו. והוא מתחיל ללטף את הגב שלי לכיוון התחת.
אני קמה במהירות במטרה לצאת מהחדר, אבל שנייה לפני שאני נעמדת על הרצפה הוא תופס לי במכנס מהתחת ומושך אותי חזרה לחיבוק דב שלו. הפעם הגב שלי צמוד אליו. אני מזכירה לו שאני לא רוצה והוא מחייך.
נראה שהוא בכלל לא מאמין ללא שלי אפילו.
הוא מתחיל ללטף אותי. בראש בכתף. מנסה לפתות. לרגע אחד אני נרגעת. אני מזכירה לעצמי שזה חבר. שהוא לא יפגע בי. שאני לא צריכה להיות לחוצה. אבל אז הוא מסובב לי את הראש אליו לנשיקה. אני מנסה להפנות את הראש אבל הוא מחזיק לי את הסנטר ומתעקש.
מתחיל מאבק עדין. כל הזמן הוא מסתכל לי בעיניים ומחייך. כאילו אני מאתגרת אותו. לטובה.
אני חוזרת שוב שאני לא רוצה ודי. ושוב פעם אומרת. אני לא מצליחה להשתחרר ממנו אז אני פשוט מסתובבת. פעם הגב צמוד אליו. פעם הפנים. כל פעם שהיד שלו מקבלת אחיזה על החלקים הטובים שלי, אני מסתובבת שוב.
הוא לא מצליח להוריד לי את הבגדים, אז הוא קם ומוריד את החולצה שלו. אני מנצלת את ההזדמנות וקמה אל הדלת, כשאני מחזיקה את הידית, אני רואה את היד שלו חוסמת את הדלת מעלי. הוא נצמד אלי ושואל מה אני עושה. אני מסתובבת ואומרת לו בוא נפסיק. אני לא רוצה. והוא רק מחייך אלי. מרוצה. מהופנט. אני מנסה לדחוף אותו ממני והוא תופס לי את היד ונצמד אלי. אני מנסה לדחוף עם השנייה והוא תופס גם אותה.
אני כבר ממש מפחדת ממנו. הלב שלי דוהר והמחשבות שלי רצות קדימה למקומות נוראיים. הוא מצמיד אותי לקיר ומנשק לי את הצוואר ואז משחרר יד אחת ואוחז לי בתחת. על הדלת שלי יש מתלה תיקים. מאחוריהם אני רואה את אחד השוטים שלי. אני שולפת אותו ונותנת לו אחת על הגב תוך כדי שאני אומרת "לך אחורה"
הוא מתרחק ממני. והפרצוף שלו דלוק עוד יותר. "ככה את רוצה לשחק?" הוא אומר ומיד מתחיל להילחם איתי על השוט שלי.
אני נלחצת בטירוף. צועקת "לאלאלאלא" ומפילה את השוט על הרצפה. ואז מושכת אותו למיטה כמה שיותר מהר כדי שלא ינסה להגיע אליו.
אני עולה עליו והוא מתלהב. אני מתחילה לנשק אותו בצוואר ולנשוך. כשאני ככה הוא נותן לי לתפוס לו את הידיים.
אני מתרוממת להסתכל עליו ובמבט מפתה אני אומרת לו שאי אפשר היום. כי אני במחזור ואני שעירה למות. (ותודה לאל ולקארמה שלבשתי טייץ ארוך) הוא מתבאס ומבין. אבל אז אומר לי שאני לא יכולה להשאיר אותו ככה. ואני צריכה לעזור לו לגמור. אני אומרת לו שיש לי שירותים בבית והוא יכול להשתמש בהם. הוא צוחק ומפיל אותי לשכב לידו. הוא מתחיל להוריד את המכנסיים ואני אומרת לו שיפסיק להתפשט, ומפנה את הראש כמו ילדה קטנה שלא ראתה איבר גברי בחייה. הוא עונה שלא נוח לו ותוך שנייה הוא עירום לידי. אני באה לקום והוא כורך יד סביב הצוואר שלי ומשכיב את שנינו על הצד. אני הבנתי כבר שלא משתלם לי להיאבק ואני רק מחזיקה את היד שלו מועכת לי את הצוואר. כל מה שאני מצליחה לחשוב עליו זה 'תישארי בשליטה ואל תאבדי את הנשימה שלך בשום אופן!' הוא לוחץ עוד ואני נושמת לאט ובשקט. מרחיקה את היד שלו כמה שאני יכולה מהצוואר שלי בלי שזה יראה מלחמה אני מרגישה את הזין שלו מתחכך לי על התחת.
"הטייץ שלך לא נעים" הוא אומר. ותופס את המכנס כדי להוריד אותו. אני תופסת לו ישר את היד. צועקת שוב "לא" תוך כדי שאני משתעלת מהיד שנלחצה פתאום סופר חזק על הצוואר שלי כי שחררתי אחיזה.
הוא משחרר אותי ואני נשכבת על הגב. מסתכלת על הגבר העירום שרוכן מעלי וחשבתי שהוא חבר שלי.
הוא מתקדם כדי לקרב את הזין שלו לפה שלי. אני משתוללת אומרת לו די. הוא מנסה לשכנע אותי שזה לא מגניב להשאיר אותו ככה.
המאבק מפיל כוס זכוכית מלאה מיץ על הרצפה. הבום גורם לכלבה שלי לנבוח מחוץ לדלת ולנסות לפתוח אותה. הוא קם ממני. מאפשר לי ללכת לנקות.
הוא הולך אחרי לכל מקום. עירום. עומד מאחורי כשאני מתכופפת לשברים. ואז למיץ. הלב שלי דוהר בטירוף. "אין לך עבודה ללכת אליה?" אני יורקת בארסיות.
זה מעיר אותו. באמת יש לו עבודה שהוא כבר שעות בהפסקה שלה.
הוא מתלבש ואני נרגעת. מסתכלת עליו בשתיקה בזמן שהוא מקשקש איזה כיף היה לו. וכמה הוא עשה הכל בשביל לשכנע ולקבל משהו וזה עדיין לא הצליח לו. אבל עדיין היה לו כיף.
אני נעמדת ליד הדלת של הכניסה לבית. והוא מסתכל עלי במבט מלא תשוקה ולהפתעתי מסתער עלי בחיבוק דב. מנסה לנשק אותי. אני נותנת לו לגעת לי בשפתיים בלי לפתוח אליו את הפה. ומתחיל מאבק סביב הנשיקה. הוא מושך אותי למטבח ודוחף אותי על השיש. מנשק ונושך אותי בכל חלק שהוא נוגע בו בדרך אל הפה שלי. זה שאני מנסה להדוף אותו מעלי מדליק אותו יותר.
אני כבר לא זוכרת איך מצאתי הזדמנות בתוך כל המאבק הזה, אבל ברחתי ממנו, רצתי לדלת, והזמנתי לו את המעלית בחוץ. הוא יצא אחרי המעלית מגיע ואני פותחת אותה עד הסוף בשתיקה. הוא נכנס מחויך ושואל "ככה?"
"לגמרי ככה." אני עונה ומשחררת עליו את הדלת.
------
ההולכת בינכם
