אני לא מפסיק לדמיין איך את לגמרי במקרה, מופיעה לראיון למשרת העוזרת האישית שאני מחפש כרגע בחברת התוכנה שאני מנהל. בלי שאתכונן, נכנסת כך דרך הדלת עם כל ההילה שאת מפיצה סביבך, ומתיישבת מולי כאילו אנחנו לא מכירים, כאילו במשך חודשים ארוכים לא הייתי זוחל לרגלייך כמעט מידי יום, מלחך את מקומי, מתחנן לענג אותך עד פורקן ונהנה משאריות הנוזלים שלך המרווים את צמאוני.
אני מניח שהייתי מתבלבל, מסמיק, אפילו מגמגם מעט בחדר הסגור בו היינו יושבים. ואחרי כמה מילים שהיו מוחלפות בינינו הייתי שואל אותך אם את באמת רוצה את העבודה.
ואת הרי מוכשרת כשד וחכמה, וככל הנראה לו היית רוצה את העבודה היית מבצעת אותה לעילא ולעילא, ואפילו מארגנת באופן מושלם את הכנס בו אנו משתתפים בעוד כחודשיים אליו היינו טסים יחד. ואני הייתי מנסה להתנהג כרגיל, כאילו את עובדת נוספת מהמניין, אבל שנינו היינו יודעים כי בהינף של אצבע הייתי נופל לרגלייך.
וכשנכנסת דרך הדלת מועמדת נאה, ראויה, משכילה וחכמה, אני מביט בה, משוחח, מתרשם ממנה ומתרשם שהיא אינה את. וזה גם טוב וגם רע, בדיוק - כמוך.
אני חושב שאני מתגעגע.
