אני צריכה להרגיש רע?
שזה מרגיש כל כך אסור, כל כך לא בסדר
אבל כל כך ממכר, כל כך מושך, כל כך אחר?
נוגד הרבה מהדברים שאני רגילה אליהם, מקפיץ אצלי את כל הפיוזים, מדליק לי את כל הבראטיות.
זה הגיע לשיאים רעים, של ויכוחים וצעקות, תמיד מילה שלי מול מילה שלו- והוא תמיד לוקח
תמיד הוא קובע
מכבד אותי בתוך הגבולות אבל לוקח אותי לקצה, לריגושים שלא הכרתי.
מאישה דעתנית ועומדת על שלה, אני רק מדמיינת את הפעם הבאה שהוא יעשה ממני כלום, את הפעם הבאה שאקרא לו אדוני- והוא ידע כמה זה קשה לי וכמה אני כנועה וכמה זה לא מובן מאיליו שזה בא ממני. מדמיינת את הפעם הבאה שהגוף שלי יהיה מסומן על ידו, את הפעם הבאה שהאוויר שלי יהיה ברשותו.
אבל אז הסשן נגמר, והוא חוזר לעיסוקיו ואני לדברים הבודדים שלי, אבל הוא בראש שלי כל זמן. לא מרפה, אני נאחזת בפלאשבקים מהסשן שמעלים חיוך… וחוזרת למציאות שמעלה דמעה. איפה אתה?
עד הפעם הבאה שתיזכר בי.
------
AG