כל האופציות פתוחות בפני הפטישיסט

היית באת הלכת מי את?
זה דייט זה?
מי את?
............................................
אמרה לי המיסטיקנית כי אחרי הגיהנום יבוא גן עדן
אז מי את?

.............................................
מה את?

נסעת

אני גאה שאני מכיר אותך,
גאה לתת לך את כל עולמי,
אתמלא גאווה להיות מקולר לך,
כשתמיד אהיה פטישיסט

על זה עומד העולם?
על עקבים וסוף מחודד או עגול?
כשהייתי צעיר הייתי מסתכל על הריצפה כדי למצוא אוצרות שבקרקע. מקום מרתק. זה בא מכך שהייתי הולך בשדות ומחפש מזכרות מעבודת האדם הקדמון שהיתה פזורה בין חלוקי נחל ורגביי אדמה. התרגלתי לכך שכשאני רוצה לחשוב או להגיד דבר חשוב אני מסתכל דבר ראשון על האדמה , לחפש שם משהו חשוב שיעזור לי להביא את המילים הנכונות.
עד שפגשתי אותך לא הבנתי איך אפשר להתמכר למגפיים. איך אפשר למצוא תאווה בכף רגל.
כל חנות, כל זוג רגליים נושאות אליי מסר.
כל מגף שצד את מבטי מכיל עולם ומלואו.
כל שיעור הוא מסע חיפוש והשרדות בג'ונגל המגפיים האקדמי.
אבל אף חנות, אף זוג רגליים אף חנות ואף שיעור,
לא ישווה אל היד המלטפת את עורפי החשוף
זוג האצבעות הצובטות את הפיטמה המשתוקקת לתשומת לב
המבט בעינים שאומר הבנה.

חבל שאני לא יודע לדבר כמו שאני יודע לכתוב אחרת הייתי עוטף אותך בשירים.
הפה שלי בנוכחותך הוא שלך להשתמש כי אני נותן לך את עצמי.

מונולית
גוש אבן במרחב
לא זז
קפוא במקומו
מחכה?
הרי יש כפתור בגבי
רק אצבע אחת קטנה תפעיל אותי
יצאו אנטנות וישדרו
אל הסטרטוספרה ולמטה אל בני האדם
שתדעו שתדעו
כי אני קיים

יש כפתור בגבי
רק אצבע אחת קטנה תפעיל אותי

אני פועל פשוט,
עובד שעות כל יום,
משש בוקר ועד שתיים,
רק לחזור ואת הסוס אל העבודה לרתום.

ראיתי את הפריחה בשדה ואמרתי:
איזה יופי,
אפשר לעמוד ללחך, חרציות ,חרדלים,
מהסירפדים לעשות קציצות עם טופי.

פועל פשוט למענך,
רחוק מכל אדם,
אין אף אחד שיעבור,
הרי קיימת בי רק את.

ניגשתי אליה , היא היתה מיסתורית , ניחשקת וחמושה במגפיים גבוהים ושחורים מויניל.
אפשר לנשק? שאלתי
אפשר ? הרי אני פה בשבילך
באה תשובה חיובית , אפילו לא מילה , רק נידת ראש. חיוך קטן , עינים מביטות , מורות למטה , אל כף הרגל.
ליקקתי , נישקתי , שפיץ , קרסול , שוק ועד הברך.
חפנתי , ליטפי , עיסיתי את רגלה כדי שיהיה לה טוב.
אל הברך חזרתי ונישקתי , החלק הזה , הקטן , הכל כך נשי אך הבוטה במגוון אפשרויות פעולותיו.
יד הרגשתי , אצבעות דרך שערי עינגו את קרקפתי.
לא ידעתי את נפשי מרוב אושר. הנה האישור כי נעים לה , וטוב לה.
הרי באתי פה לענגה ולתת לה את כישוריי.
ראשי לא העזתי להרים מפאת כבודה , מבטי במבטה לא הצטלב באפילה .
את ידה הענוגה נישקתי , אצבע מושלמת , נשית עד כאב , אחת אחרי השניה.
פי פתחתי והייתי לה לא יותר מכלי להניח בו את כף ידה.
תודה , תודה , המלכה