בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

עטוף בוורד

לעולם לא הבטחתי לך גן של שושנים
לפני 12 שנים. 20 באוקטובר 2011 בשעה 11:05

אתה רחוק ממני . כבר לא תקרא את השורות שכותבת. החלטת לעזוב את הכול.
מרגישה כמו ''אלמנה שאיבדה לפני חודשים ספורים את בעלה''. הגעגועים לא מרפים ובטוח שגם לא מתרפאים. מרגישה אותם כול יום מחדש. חשבתי שאולי גם אני אעזוב את הכול, אטבע לי בעבודה של 10-12 שעות ביממה, רק כדי לא לחשוב עליך, אבל מסתבר שזה לא עוזר כול כך.
ועוד דבר שהתבהר לי - אי אפשר להחזיר את גלגל הזמן לאחור.
מקווה מאוד שאלמד לחיות בלעדיך, אבל עם זכרונות הטובים והיפים של התקופה הארוכה והנהדרת שהיינו ביחד.
כותבת את זה רק עכשיו , בגלל שאפסה תקוותי להחזיר את הגלגל. חייבת ללמוד לשחרר.
להפנים שאף פעם לא נהייה שוב מי שהיינו.

לפני 12 שנים. 17 באוגוסט 2011 בשעה 15:08

יש שחיים בלה לה לנד, ויש שחיים בבלה בלה לנד, ויש שחיים בסרט.

''תודה'' על הזמן שביזבזת לי.

לפני 12 שנים. 18 במאי 2011 בשעה 17:30

יצא לי לדבר על החיים שלי , לפני חיי הבדס"מ, ופשוט נדהמתי עד כמה עמוק ומושרש הכאב הזה , כשהתבהר לי שהוא איתן וחזק מאי פעם. למרות שעברו כבר כמה שנים, פתאום הכול צף,הכול חזר, כאילו שזה היה אתמול. שוב הבטן מתהפכת מרוב כאב. הכול חזר....ועוד אומרים שהזמן מרפא את הפצעים - בולשיט.
הזמן עוד יותר מעצים את הכאב, את הזכרונות הלא נעימים, את כול הדברים שניסיתי לשכוח.
איך , איך לעזעזאל משתחררים מהכאב הזה??? מהזכרונות, מגועל הנפש שחייתי בו ???

לפני 13 שנים. 14 במרץ 2011 בשעה 22:09

היום כול העיתונים היו מלאים בתמונות של 5 ארונות קבורה של המשפחה מישוב איתמר.
ומחר? מחר יעטפו עם זה את דגי הקרפיון שצריכים לקנות לשבת....
החיים ממשיכים , אבל הכאב וחוסר האונים מול השנאה נשארים ....
ושיפסיקו להגיד כבר - :"אנחנו לא צריכים להיות שם" .

לפני 13 שנים. 26 בינואר 2011 בשעה 19:20

[b][color=red]אדון=מר=רם

לפני 13 שנים. 28 באוקטובר 2010 בשעה 4:22

רוצה טרמפ למסיבה בתל אביב.
נא לפנות בפרטי.

לפני 13 שנים. 27 באוקטובר 2010 בשעה 20:15

עדיין בעננים, מרחפת לי....
ובאופן כללי,מרגישה שהחיים שלי מתחילים לחזור אלי סוף סוף.
כן, כן, החיים יפים !!!!

לפני 13 שנים. 13 בספטמבר 2010 בשעה 20:23

כן. היה לי יום נפלא היום.
הבוקר נפגשתי עם החברה הכי טובה שלי, שלצערי לא יצא לי לראות המון , המון זמן.
אכלנו ארוחת בוקר ב"יוטבתה". טוב, זה כבר היה כמעט 11.30, אבל עדיין זאת ארוחת בוקר. היה מאוד טעים.
עשינו סיבוב בכמה חנויות בעזריאלי. לאחר מכן , נפרדנו וכול אחת יצאה לדרכה.
אני לראיון עבודה, והיא הביתה. קיבלתי את המשרה, זמנית אומנם, אבל גם משהוא.
דיברתי עם אדוני, שמעתי את קולו, "נרטבתי" (ולא מגשם :))...) , רק מזה ששמעתי אותו. אז.....
איזה יום נפלא לי ... היה היום, ומחר ? מחר יום חדש, אולי אפילו יהיה יותר טוב מהיום !!!

לפני 13 שנים. 23 ביוני 2010 בשעה 20:30

לא שמתי לב שעברו כבר כמה חודשים שלא כתבתי. הייתה מין תקופה כזאת מלחיצה בחודשים האחרונים, שלא היה לי ראש לכתוב, למרות שאומרים שלפעמים הכתיבה משחררת.
עברתי דירה, היו חוויות פה ושם . חוויות טובות ופחות טובות. תקופה של חוסר פרנסה, דבר שמאוד מלחיץ, ואיזה מזל שזכיתי באיש יקר שידע לדאוג לי ולסדר את הדברים על הצד הטוב ביותר.
כן, כן והאיש היקר הזה, בטח יודע על מי אני מדברת. תמיד תומך, מעודד ועוזר לי לקום מ"הקרשים" ברגעים הכי קשים שלי.
תודה לך.

כן, נכון, קצת מורדת....ולא כותבת (אומרת) אחרי כול סוף משפט את המילה שהוא ביקש שאציין.... 😄
אבל זהו הבלוג שלי, וכאן נראה לי מותר....אני מקווה. 😄

לפני 14 שנים. 20 בפברואר 2010 בשעה 12:31

באופן כללי, אני לא מאמינה וגם מתלהבת משליטה מנטלית, ובכול זאת - נחמד מידיי פעם לקבל הוראה משולט בשלט רחוק. תעשי .... תשימי... וכו'. בסוף כן נהנתי מהגיוון. :).

תודה לך.