עטוף בוורד

אדון שלי, אמרתי לעצמי שזה כבר הפך למנהג כול כך נדוש ופטטי - שאני כותבת לך על רגשותיי אחרי כול פגישה איתך, שזהו אני לא אכתוב כלום, ולא כתבתי על כמה וכמה פגישות שהיו.
אז אמרתי ...., אבל לא התאפקתי, ומוצאת את אצבעותיי שוב על המקלדת מול המחשב וכותבת לאדון היחיד ומיוחד שלי.
אדון עם לב הכי אוהב ורחב שהכרתי בימי חיי. לראות את האהבה הנשפכת ממנך כמו ממעיין , להרגיש את הליטופים שלך, הנשיקות על הגב כשאנו במיטה בתנוחת "כפיות", וכשה.... שלך עמוק בתוכי , ואני ברקיע השביעי, ואני גומרת כמה פעמים שמפסיקה כבר לספור... לישון כשאנו מחובקים ואז שוב הגמירות בסיבוב השני.... תודה לך על שאתה שלי, והכלבונת שלך תמיד תהיה השפחה המקולרת שלך, עד אין קץ.
תודה שזכיתי בך.
לילה טוב, אדון מתוק שלי.

אני מבינה מה מה אמור להביע המושג "אהבה עיוורת" , "אהבה כואבת" ,.
אבל מה אומר המושג "אהבה קשוחה", אין לי מושג איך אפשר שהאהבה יכולה להיות קשוחה.
מה זה אומר?

הפתעות, איך שאני אוהבת את ההפתעות שלו. : ))
בתכנונים ובפנטזיות הכי מופרעות שלי, לא הייתי מגיעה לזה !!!

חג חנוכה שמח .....

התגעגעת בלוגי לוגי שלי?

אוהבת את חיי . החיים יפים, רק שימשכו כך.
בקיצור, מאושרת. הגעתי סוף סוף למסקנה שאת האושר חייבים ליצור במו ידך, ולא להמתין שהוא יגיע מתי שהוא.
טוב , יותר טוב מאוחר מאשר אף פעם.[b]

תודה לך, אדון שלי על הערב הנפלא. אתה הרי מכיר אותי כמו את כף ידך. יודע איפה ללחוץ או להרפות, מכיר את כול הדברים שגורמים לי לגמור. המגע ידך על גופי מטריף אותי, ואני כול הזמן רעבה לעוד מגע , ליטוף. אף פעם זה לא מספיק לי. ההצלפות , החדירות, האהבה שאני מקבלת ממך עוברות בכול תא בגופי. כול פגישה איתך משאירה אותי עם ציפיה לעוד. לשבת לרגליך, לנשום אותך, להיתענג על פניך היפות - אין דבר יותר נפלא בעולם הזה, מאשר להיות הכלבונת שלך. נשיקות והמון חיבוקים, אדון יפה שלי.

אני לא יודעת, מדוע עד עתה פחדתי משעווה, אבל היום אמרתי לעצמי - חייבים להיסתכל לפחד בעיניים.

נכון שאני המון שנים עם האדון שלי, והיו דיבורים על לנסות. לא הסכמתי לעבור את החוויה הזאת .. אז ביקשתי וקבלתי את הסשן הכי נפלא. .(טוב, את זה אני יודעת עכשיו!!!, בדיעבד אחרי המעשה.

“יושבת על הכיסא, קשורה, רגליים מפוסקות, עם כיסוי עיניים . הכיסוי הוסיף נופך של מסתורין וריגוש, דבר שהגביר עוד יותר את עוצמות המפגש. שומעת רחשים מסביבי , קול של הצתת גפרור, אני דרוכה , הגוף מייצר עודפי אדרנלין , ממתין לטיפה שתקף תנחת , ולא יודעת את מקומה, כי לא רואה. גופי הדרוך קופץ מעוצמת ההפתעה החמה, ואחריה שוב טיפה של שעווה שנוחתת על השדיים, הפטמות מזדקרות מריגוש , ואני מתענגת על הכאב הנעים הזה שממנו כול כך פחדתי. כמובן שהאדון שלי המשיך לטייל על גופי עם הניר,לא לפני ששאל , "נו כלבונת שלי, רוצה להמשיך" וכמובן שהתחננתי לעוד . הרגשתי את הטיפות חמות שממש התאהבתי בהם על הבטן, התקבצתי לרגע, וכבר בשלב הזה הייתי כול כך חרמנית ורטובה,לא הרגשתי כאשר הטיפות פגשו את הכוס שלי.לא הייתי כאן. גופי כן ,נשמתי לא. .חזרתי לכאן רק כשהאדון הוריד לי את הכיסוי, ליטף את פניי עם המון אהבה, , ואני בוכה וצוחקת מרוב אושר שהעניק לי. מנשקת את ידיו החזקות והיפות. . מסתכלת על היצירה ולא מאמינה שעשיתי את זה פעם ראשונה בחיי. וכן, ההמשך יבוא, מעכשיו אני והשעווה חברות לנצח.

תודה לך אדון שלי, על זה שאתה קיים .

סוף סוף הבת חוזרת מקסטה ריקה !!!! היום ב-4 לפנות בוקר, כבר הראש יהיה שקט מדאגות.
אבן נגולה מלבבי.

חוזרת מהעבודה כמו כול יום בנסיעה באוטובוס.
שעת עומס, פקקים. טוב שיש מזגן....מתקרבים לתחנות ההורדה.
פתאום אני שומעת ממעמקי האוטובוס מהדלת האחורית, כשאיזו בחורה צועקת :"נהג, תפתח מאחורה...." 😄 ישר המוח "הקרימינלי" שלי מתחיל לעבוד שעות נוספות .מדמיינת ומנתחת את המצב. :-).

שאלה. מדוע אישה נהגת יותר טוב מגבר שנוהג?
אישה כשהיא נוהגת - היא מסתכלת על הכביש.
גבר שנוהג מסתכל על הנשים...:)))

געגוע,  כמו תולעת שמכרסמת תפוח מבפנים. נכון התפוח מבחוץ נראה יפה ומטופח, אבל בפנים כולו אכול בליבה , כולו חום שחור, צבעים של דיקי ולא שמחה. מטפסת לכול הכיוונים. כך אני מרגישה. מבחוץ שומרת על "הפאסון", מנסה להיות שמחה וצוהלת.
ובפנים, אוי , בפנים הכול דואב, בוכה ולא מוצא מקום אחד של שלווה . כן, השלווה חסרה לי, הרוגע ברגע שהאדון נכנס. כשאני רואה את גופו היפה , במיוחד את ידיו ,כשאני יודעת שהן יטפלו בי וגם ילטפו אותי אחר כך. גופי ונשמתי מתמלא ביופי. פתאום כול צבעי החום והשחור הופכים לצהוב , ורוד, אדום כחול וזהב...
גופי כואב ודואב,  והכאב הזה הוא לא כאב טוב. זהו כאב הגעגוע שאוכל כול חלקה טובה בגופי. אני כול כך רוצה אותו איתי, אצלי ובתוכי.