עטוף בוורד

יום ראשון בבוקר. שבוע חדש. שבוע שהתחיל עם המון תקוות ,ציפיות וכמיהה לפגוש את האדון שלי.
עם כול צלצול טל' , מתאכזבת כשלא רואה את שמו של האדון על הצג, מצפה לשיחת  טלפון מפתיעה השואלת: "מתי את מסיימת לעבוד היום?" (נמסה מהפתעות שלו, והלב מתחיל לרעוד עוד לפני שאני מרגישה את הידיים החזקות , את קולו הנעים , את הפקודות ), ואז אני יודעת שאני במרחק נגיעה באדון שלי, ושוב  אראה אותו, אעשה כול מה שהוא מבקש, מאהבה והערצה אליו.
ראשון בבוקר, הטל' צלצל , אדון שלי מתקשר - אני בעננים מרוב שמחה. כבר נרטבת רק ממשמע קולו.
אומר לי: "תתכונני, מגיע אליך בצהריים".
כמובן מכינה את עצמי מא' עד ת'' ' וממתינה.... ממתינה.... צלצול בפעמון הדלת, ... האדון שלי בפתח,
ליבי נמס מרוב אושר.
......ואני כבר מתגעגעת למפגש הבא.