משום מה, להרבה נשלטים יש פנטזיה לשליטה של 24/7.
לא רק שאינני מצליחה להבין שליטה מסוג כזה, אני גם רואה את היחסים שלי עם עבדי הנאמן מזה 8 שנים, שעוזר לי הרבה ביום יום אבל לא מתוך שליטה או מתוך תפישת אפסות טוטאלית, אלא מתוך אהבה והערכה הדדית.
מיותר לציין שיש לי חיבור עמוק איתו, והיכרות כה רבת שנים אינה דבר של מה בכך. אך זו לא שליטה של 24/7.
כמובן, שכאשר אנחנו עורכים סשנים סוערים אז אני נהנית להשפיל אותו, לצחוק עליו, לירוק עליו, להשתין עליו ועוד ועוד. אבל לאחר מכן, אחרי שנתקלח, נראה יחד טלוויזיה ונצחק יחד.
אני קצת חוששת שהפנטזייה הזו, לשליטה טוטאלית 24/7 היא בעיקר לאלו שלא חוו שליטה אמיתית מהי.
שליטה אינה יכולה להגיע ממקום של אני ואפסי עוד, אלא ממקום של אהבה, מוזר עד כמה שזה יישמע.
כיף לי שהנשלט שלי מכרכר סביבי, דואג לי להכל בזמן שאנחנו יחד ועוד, אבל זה לא צריך להיות ממקום של התבטלות עצמית.
אם אני צופה בטלוויזיה, שנינו מבינים בדיוק, אפילו בלי לדבר, מתי הוא צריך להתחיל לענג אותי אוראלית או להעניק לי רימינג אוהב.
אם הוא יישאר לישון אז ברור שבבוקר הוא יכין לי ארוחת בוקר מפנקת - בלי הנחות + פינוק אוראלי, אם יעזוב לביתו, חייו - הם חייו, ולא חיי.
אינני שולטת באף אחד, כאשר אנחנו לא באותה הטריטוריה.
