בלתי אפשרי לכמת את הסימנים אשר טראומה אמיתית מותירה בנו, לעיתים לוקח שנים, לעיתים כל החיים, כדי לחזור לתפקוד נורמלי אחרי חוויה קיצונית, שלא לומר משתקת.
עם זאת יש לי קושי אמיתי עם אנשים אשר לוקחים את הטראומה והופכים אותה לתעודת הזהות שלהם.
אין בזה כדי לבטל ולו לרגע את הקושי האבסולוטי שהם חווים, ועדיין בבחירה לחיות את חייהם דרך הטראומה, הם מבטלים כל סיכוי לשפר את המציאות שלהם שלא לדבר על להרפא, ובעצם מותירים את השליטה בידי הטראומה, מאפשרים לה להוביל, להשפיע, ולהנחות כל מהלך והופכים אותה לקרדום לחפור בה.
זו סימביוזה מסוכנת, ומסוכן לא פחות הוא נרטיב הגיבור, או הקדוש המעונה אשר בדרך כלל מתפתח במקרים כאלה וגם אותו צריך ״לתחזק״ וזו הופכת ל״משבצת הצלחה״ אשר מאד קשה לנוע ממנה הלאה כי כולם נרעשים מהאידאה שאתה, אז אין שום סיבה אמיתית לשחרר מנטאלית את המקום הקורבני הזה ולטפל בכדי להחלים.
נשמע מנותק שלא לומר יהיר לומר דברים כאלה מהצד, כאשר אחרים נושכים שפה ומתמודדים עם מציאות קשה בטירוף, אבל מתי המעט אשר מכירים אותי לעומק יודעים שמעבר לעבודה הטיפולית שלי, החיים זימנו לי לא מעט טראומות, ולא מעט התמודדויות, חלקן מאד קיצוניות, למרות שאין קשר לרמת הקושי או לחוויה ספציפית נקודתית כי כל אחד מחווט שונה ומגיב אחרת גם בסיטואציות קצה.
לתקופה בחיי הטראומה והכאב היו הפנים שלי, הפריזמה דרכה התבוננתי במציאות, עד שהבנתי שאני סוחבת מטען מיותר, שאני מתמכרת למבטי האהדה בכל פעם שמישהו מבין ״כמה גיבורה אני״, כאשר בפנים אני רוצה לצרוח כי עוד שניה אני נחנקת מהאוויר העכור ואני חייבת חמצן נקי, כזה שלא מדולל במעכבי התפתחות, כזה שלא ממכר אותי כדי שאשאר שבויה, נינוחה בתוך העריסה של החוויה המפוקפקת והמוכרת, מלאת תירוצים ללמה אני לא מתמודדת עם החיים שלי באמת.
ולגבי השריטות והסימנים, הם לעולם לא יעלמו, וחלקם לא ירפאו לחלוטין, אבל אנחנו יותר מסך הפציעות שלנו ואף אחד לא מקבל הנחה מצטברת בגלל היט פוינטס.
אנחנו אנשים מלאים, עם קריירה, חיים, חלקנו הורים (עוד סיבה טובה לשחרר), מלאי עוז ועזוז וכמיהה לחיות דרך יצר, אהבה, סקס, אוכל, אמנות, מוזיקה!!! אנחנו הרבה יותר מסך חלקינו, והטראומות? הטראומות כבודן במקומן מונח, אבל הן רק חלק...
חלק שיצר אותנו וראוי שנודה לו, אבל אז כל מה שנותר הוא להתבונן בו בחיבה בה אנו מביטים בחבר ישן אשר הלך איתנו דרך אבל צמחנו לכיוונים שונים, ולהתקדם הלאה...
