לפני 8 שנים. 28 בספטמבר 2016 בשעה 7:51
8:00 בבוקר, חתולינו בן העוולה (מכורה לזנב הג׳ינג׳י של בן האופל הזה)
מציק לחתולת הבית כהרגלו בקודש... (עם וותק של 15 שנה מעליו, שיכבד, בן נעוות המרדות)
בתגובה ליללה צורמת במיוחד הנשמעת ממגדל החתולים ״הבוער״ שלנו, ביתי יחידתי אשר טרם מלאו לה חמש שנים
שואלת בחרדה ״מה קרה?״
אני עונה באדישות מוחלטת - פיקלס מציק לחונפש, וחונפש מרביצה בו תורה. (ליטרלי)
(אחרי הכל החתול בגודל של קוקר ספניאל, מהדס כמו ברווז ברחבי הבית באדנותיות לא לו, ועושה פזצטות כטוב ליבו בשטיח)
היא בתמימות מהולה בדאגה כנה - אולי היא לא יודעת שאני בחרתי בו? להיות שלי, ולגור איתנו לתמיד...
אני (בעיסוקי בוקר, ביד אחת פותחת דואר, בשניה עונה להודעת טקסט, ומברישה לה את השיער במקביל...)
עונה כלאחר יד בכנות יתרה: היא לגמרי יודעת, והוא לגמרי לא מבין את מקומו, היא דומיננטית בהוויתה, גבירה אמיתית. והוא קצת מאזוכיסט או הרבה מטומטם,
אחרת היית מצפה ששנה אל תוך מערכת היחסים שלהם הוא יבין את גבולות הגזרה...
היא באותה תמימות מקודם - מאמי, מה זה מאזוכיסטוס?
אני - מחשבת מסלול מחדש...
האיש מגיח מהחדר- עזבי למה להתאמץ יותר מידי? אנחנו הרי בעד למידה אקטיבית, תפתחי לה מנוי בכלוב, קצת אקסטרה קוריקולום, sharing is caring... לא!?
נטאשה אמרו על זה פעם:
כי זה רק עוד יום... עוד יום... עוד יום... (:
