יומן

אשה. עם פטמות ורודות ושדיים רכים. עם שיער שהרוח מטלטלת ופורעת. עם חולצה מבד עדין ושרוולים מסולסלים. עם עיניים שיודעות לאהוב וחום רך שנוצר לעטוף.
עם יכולת לעוף.
מחככת את עצמי בזיעה של שנינו ולך לא איכפת כמה זמן זה נמשך ומה יגיע בסוף. אתה נהנה כשאני רצה איתך, מתענג כשאני בתוך עצמי. מביט בי במבט הכהה הזה, והריסים שלך מצילים על העיניים, למרות שאין כאן שום מנורה שתטיל את הצל.
אתה מודאג ונרגע. מוטרד וצף, נותן לי לעבור לפניך כדי שאתחכך בך. מלא בחיים.
הקצב שלי הוא קצב פעימות לב מואט לקצבו של הר ועץ. אין לי לאן להגיע, רק רוצה לנוע בקצב שיאפשר לי להביט לצדדים ולהתבונן על הארץ שבתוכה עוברת דרכי.
אין צדפים או אבנים שחשוב לי לאסוף, אני רוצה רק לראות אותם ולשמור בלב את התמונה.
והשקט הזה שבתוכי, רגוע כמו הכינרת בלילה, מתרחב לפעמים בפעימות עמוקות עד לדפנות העור ומחלחל קצת החוצה ממני ואני מרגישה שבמבטי אני מלטפת את העולם שמחוץ לי.