יומן

אני שותה וויסקי כי רע לי
אני שונאת וויסקי גם כשהוא מצויין
אבל לפעמים המתח בגוף שלי כל כך חזק
ולמרות שהמזגן עובד
אני מזיעה כולי
ויש תחושת אימה בתוך האצבעות ממש
אז אני שותה
self medicated
וזה עוזר.
אני חוזרת אז להיות חביבה ומצחיקה ומחפשת בפשטות חיבה וקרבה.
הרעל של המחשבות שלי הוא רעל של מגננה.
של חוסר אמון. חוסר יכולת לבקש ולהודות שאני זקוקה לאהבה פשוטה של אמא לגור.
וכשיש קצת אלכוהול בדם,
החיבה הטבעית יוצאת שוב ואני נרגעת.
וכבר לא כואב כל כך
ואת האימה של מחר אני אשאיר למחר.
והיום רק אלגום
באף סתום
עוד קצת מנוזל הפלא
שיודע להעלים את הפחד
ולהביא קצת שקט


אני מבעירה אש,
מזניחה את הבית
תופרת ומציירת
מנגנת ומקשיבה.
אני מנצלת את הנטיה ההרמונית שלי שתציל אותי מאבדון.
יש לי חבר אחד ואח
וגם אבא פחדן שבכל זאת אוהב.

אבל העיקר שיש לי בקבוק וויסקי טוב,
שאני שותה באף סתום.
כי אחרת הייתי משתגעת.

לחבר שלי - אתה שווה הרבה הרבה יותר מבקבוק וויסקי, אבל לפעמים רק משהו פיזי יכול לעזור.