לפני 16 שנים. 23 בספטמבר 2008 בשעה 21:32
כשהוא בא, אין שום נחמה.
אני רוצה לצנוח כמו נוצה אל תוך באר שלא נגמרת.
"זה מה שאני יכולה" אני אומרת.
זה כל מה שאני יכולה.
אני רוצה להאחז בדבר
אבל אצבעות רפויות לא נצמדות.
אז אני צונחת במקום להאחז
כולכם צלליות דהויות.