יומן

בשמים אני רואה להקת ציפורים חגות בחשוך ומואר של כנפיים.
ושתי שיירות עשן רודפות זוג מטוסים בלתי נראים.
את השקט, הידיד שתמיד היה לי
ואת האמא ואבא שכולם צריכים ונדמה שלאף אחד אין.

מתחתם, הכאוס מכרסם תדיר את גבולותי, כמו מים סביב ברזל.
אני נכרכת ומתנתקת, מתקדמת ונסוגה,
כמו חשופית קטנה או אמבה אני מגיבה.
אני גמישה ומסתגלת
אבל השחיקה -
כי הגלים שבחוץ מטלטלים את המים שבפנים.

בכף רגלי אזור המים גדול במיוחד אומרת אמא הרפלקסולוגית.
אבל אני יודעת
שהיא רק רוצה להיות הילדה שקיבלה הכי הרבה שנות טובות.