יומן

לא חושבת שאני אוהבת מכות. וגם כאב אני לא אוהבת. אבל הם הדרך היחידה להביא אותי לתחושה הברורה שמישהו יכול להשבית אותי בשניה אם הוא רק ירצה. הרגע הזה שאין לי ספקות לגבי הכוח שלו, היכולת שלו להשתמש בכוח הזה במינימום מאמץ והידיעה שיש לו את השליטה המלאה מה ואיך וכמה כדי לסובב אותי בדיוק איך שהוא רוצה. זה מה שעושה לי את זה. הפיזיות של זה. הפחד הזה שמתגבש בשניה בבטן. המגע העדין שיכול בשניה להרוג. יש בזה משהו שמפעיל אצלי דברים שאין לי אפשרות להבין. זה כל הגוף הופך דרוך ופועם וחם ברגע. זה פחד בלי הרגש של פחד, ושניה אחר כך הכל אצלי רוצה אותו. רק שיתן לי לקבל אותו. הכל רוצה אצלי סקס. כואב, חזק, אפל, נוהם, נושך. איתו. רק איתו. אני רוצה שהוא ישחק בי איך שבא לו. יודע שהוא יכול. ברור לו שהוא יכול. כל כך ברור לו, שהוא יכול להיות צלול לגמרי בזמן שהוא משחק בי ומכופף אותי בדיוק כמו שמתחשק לו.
וזה כל כך נדיר לי להרגיש את זה מול מישהו. אני לא בחורה חלשה ולא רואה את עצמי כחלשה. אני לא נותנת את עצמי שישחקו בי. תמיש משהו בי נמצא על הרגליים האחוריות מוכן לבעוט, רק שילחצו על הנקודה הרגישה ואני בועטת חזק. וכל זה רגשי לגמרי. ויש משהו בפיזיות הנקיה והפשוטה הזאת שפשוט מנטרל הכל. אני מוצאת את עצמי עומדת במצב באמת באמת חסר הגנה. באמת נתונה בידיים של מישהו אחר. פיזית, בלי כל הרגשות, ששם אני מכירה הרבה פינות. במקום שאין לי, באמת אין לי כוח. אין לי כלום. יש משהו בכוח שלו וביכולת שלו לשלוט בכוח הזה שפותח בי משהו כל כך בסיסי שבאמת אין לי יכולת לתפוס. לא במילים ולא בתחושות. מימד אחר של תודעה. אני לא מבינה מה עבר עלי. אין מוח. אבל אני מלאה באנרגיות שרוצות להתפוצץ החוצה.
אבל אני גם בחורה רגישה וכאבים רגשיים אני לא רוצה.
אני חושבת שאם אני אגיע עם מישהו למצב הזה, לא מתוך דחף חסר מחשבה, אלא בתוך סביבה בטוחה רגשית, זה יהיה מדהים.
היום הרגשתי את זה מול מישהו. הוא סתם הראה לי כמה דברים שאפשר לעשות אם מישהו מתקיף אותי. הוא לא התכוון לשום דבר מיני. אבל פאק. השליטה הנקיה שלו, המבוקרת הזאת, בכוח שלו. פאק.