יומן

וכשהבנתי שהפרצופים לא חשובים, שכולכם רק מיכל, רק מסך שעליו אני מקרינה. אני לא אוהבת אף אחד. אוהבת רק את מה שהאפאחד אולי נותן לי. אולי ייתן לי. ואם זה היית אתה, רק טעיתי לחשוב, רק הדבקתי וקשרתי בחוטים את התמונה החסרה על משטח פניך והצבתי מראה ואמרתי - אתה! אבל מי שלא תהיה, אתה, שם, מתחת לתמונה החסרה, אתה יודע שהיא אינה אתה. אתה יודע שלא אותך אני רואה. כי לך אין פרצוף בשבילי. אתה רק מצע, אובייקט מעבר שהיה, שנקלע. אתה זר ואני בודדה וביני לבינך אין כלום של ממש. רק חוטים ודבק ומחסור וגעגוע. ואת אותה התמונה החסרה, ששמתי על הפרצוף שלך.