לפני 15 שנים. 17 במרץ 2009 בשעה 17:37
יש איזה שקט שאני מרגישה בפנים, כשאני נמצאת ליד הכיריים ומקלפת לאט בצל ושוטפת. אני מריחה את הטימין עמוק והירוק של האפונה בסיר וצליל של בעבוע מהמקינטה הקטנה. אני כמעט סופרת גרגירים של סוכר על הכפית מרוב שאני שמה לב. אני נהנית לעשות את הדברים האלו לאט ובשקט. להסתכל קצת מהחלון, לשטוף את הכפית. להריח את המתיקות של החלב, לשמוע את הצליל החרישי הזה של נוזל נמזג לכוס ומשנה את התדר.
אלו הרגעים שנעים לי.
הכלבה לידי, יושבת על השטיח ומסתכלת בי בעיניים טובות. ואין מחר ואין עכשיו. רק הצלילים השקטים שלי במטבח הנקי.
