בחלומות המחשבות שלי מתממשות.
הלכתי בפארק ובמקום מדשאות יש בו אגמים. ירד הרבה גשם קודם וגובה פני המים השתווה כמעט לגובה השביל. ואדוות קטנות נוגעות באבני השביל. זה היה כמו ללכת על קורה. חששתי להחליק וליפול, וכלל שחששתי, כך האגם הפך לביצה יותר ויותר. בהתחלה הופיעו ראשנים ואז המים הפכו עכורים וסמיכים. עכשיו חששתי עוד יותר ליפול ואז נהיה קר והתחילה רוח ועץ תמר אחד כמעט חסם את השביל. נצמדתי אליו ועקפתי אותו תוך חיבוק. שמעתי צליל מים גועשים וכשהסתכלתי מזרחה ראיתי מים לבנים גועשים במאגר הסמוך. עכשיו כבר הצטערתי שעברתי דרך הפארק ופחדתי מהגועל שבמים או לקפוא מקור אם אפול, ולהסחף. ואז בא משב של רוח חזקה ממערב ואני נאחזתי בעץ התמר כמו כביסה על חוט. כששמתי לב שכל עוד יש עצים ליד השביל יש לי במה להאחז ואני לא אפול, הרוח שככה והגשם הפסיק והוסר האיום.
או כשאני הולכת במסדרונות של העבודה ונתקלת שוב ושוב במישהו שמוצא חן בעיני. אני חושבת עליו באופן רומנטי ביני ובין עצמי, ובכל פעם שאני נתקלת בו אני מוצאת את עצמי יותר ויותר ערומה ועם יותר דברים בידיים, כך שגם הסדין שאיתו אני נעטפת צריך כמעט ליפול.
או כשאני נואשת להגיע למקום ואין לי כסף, אני הולכת לכיוון תחנת האוטובוס ולאט לאט מופיעים מטבעות ועוד מטבעות בחול. עד שיש הרבה יותר ממה שאני צריכה.
ככה זה. בחלומות המחשבות שלי מתגשמות כמעט מיד ובשפע. לטוב ולרע. אני מרגישה שיש בזה משהו.
------------------------
הכדורים נגד דיכאון לא עוזרים לדיכאון, הם מפחיתים חרדה. אבל רק את העוצמה הגופנית של החרדה, את התגובה הגופנית. הם לא מעלימים את הפחד מהגורמים, את הרתיעה, את הרצון להמנע. כשאני הולכת ברחוב ורואה אנשים, אני עדיין רוצה לא להיות שם. בעמוד השדרה עדיין עולה הדחף לרוץ ולברוח אבל הכדורים עושים את זה אפשרי עבורי לצאת מעצמי ולצפות בהם מהצד. מטריד אותי שאחרי הכל, עדיין אני צריכה לצאת מתוך עצמי כדי להיות מסוגלת לעבור את זה בצורה סבירה.
-------------------------
לפעמים כל מה שאני מרגישה אני יכולה לדעת רק לפי התחושה הפיזית. וקשה לדעת מה הפעיל אותה. צריך לתפוס את הרגע ולזכור את המחשבה המדוייקת שהפעילה את התחושה בגוף. לפעמים התחושה מכה בגל אחד גדול ואז אפשר למקם אותה. לפעמים היא נבנית כל כך בהדרגה שאין אפשרות למצוא את ההתחלה שלה. לפעמים התחושה היא בבטן ואז כמעט תמיד זה קשור באיזו פגיעה רגשית, עלבון חד או באפשרות לפגיעה כזאת שעלתה במחשבה או בזיכרון. ואז אני לא יודעת אם אני פשוט רעבה או שזה הקפה או שזה הרגש. לפעמים זה כואב בחזה, מין מחנק או כאילו הלב לא פועם מסודר. זה קשור באיזו מין התנתקות שאני יוצאת ממנה פתאום כדי להבהל. לפעמים אני מרגישה את זה בעיניים ובפנים. עייפות כבדה כאילו אי אפשר להחזיק את העיניים פתוחות כמעט. בשניה אני מרגישה שחייבת לישון. אני חושבת שזה קשור לאיזו תחושת ריאליות ויאוש. ויש את הכאב ברגליים שאני מרגישה אחרי הרבה זמן ומספר לי שאני במתח פיזי מאוד גדול ולמצוא את המקור למתח הזה עוד לא הצלחתי. זה מהתחושות המתגנבות לאט לאט.
לפני 15 שנים. 31 במרץ 2009 בשעה 7:24
