לפני 15 שנים. 18 באפריל 2009 בשעה 16:36
ועכשיו, אחרי כל הרכות והשיחות וההבנה וההתקדמות האיטית (שמרגישה מאוד נכון) שוב יוצא מתוכי black smoker, עמוק מבפנים ממקום לא ידוע. רותח ומבעבע בלי קול. ושוב אני רוצה מכות וניכור ומחיקה. שירקו עלי כמו שיורקים על כתם כדי לנקות אותו. שלא ידברו אלי בכלל כי אני לא בן אדם. לחזור להיות מגעילה, אטומה-כמו-מסוממת. מתה מבפנים. לאבד צורת אנוש מבחוץ ומבפנים. לשכוח הכל.
זה לא משתולל בתוכי, זה לא הרוב של מה שאני מרגישה, אבל זה שם. קם שוב להראות את פניו. שלא אשכח שזה שם, יושב בין העצים, מוכן לשים לי רגל כמו אבן בשביל חשוך. שאפול שוב ואשתטח, פנים בתוך העלים היבשים.
