לפני 15 שנים. 22 באפריל 2009 בשעה 13:17
במפתיע וכנגד התחזית הקודרת שלי, היה לי יום טוב עד עכשיו. קיבלתי את אחת המתנות הכי נהדרות שקיבלתי אי פעם. וזה קטן, אפשר לקחת את זה איתי בכיס לכל מקום. בטח היא תהיה איתי עד שאמות. לא יודעת איך הוא זכר בכלל שרציתי כזה דבר ולא יודעת איך הוא מצא את זה, אבל אחרי 4 חודשים שלא פגשתי אותו, פתאום הוא נתן לי את זה. כל כך שמחתי... נישקתי אותו בלחי וליטפתי את הכתף שלו בטבעיות של ממש. איזה רגע שמח. הפסיכולוגית אמרה לי שאני כנראה יקרה לו. איש טוב ויקר. שימח אותי כל כך.
אפילו החלפתי סוף סוף נורה במטבח.
ועכשיו להמשיך לצייר.
אני צריכה להיזהר לא להתלהב יותר מדי מזה שיש לי חיוך פנימי. שלא אתאכזב כשזה ישכך.
בינתיים נעים.
