יומן

אני צריכה לספור אותם פתאום. להפוך אותם לפרטים בסדרה. הם אפילו לא יודעים שהם מחוברים באופן הזה:
טחינה, סלט אבוקדו, קוסקוס, מקלות סוס, מרק חמוץ עם אורז, פירה עם שמנת, בלינצ'ס, סלט, ייגר. הקפה שלי.
יכולתי לספור אותם גם אחרת. העיקר הוא להחליף אותם בשם עצם. להפוך אותם לסדרה. פריטים בסרט נע. אני שוקלת לוותר אפילו על האיפיון האחד הזה. אני יכולה לשים אותם כפרוסות לחם בתוך שקית על מדף בסופר. פרוסה 1 פרוסה 2 ... פרוסה 30ומשהו אולי. כמה יש בכלל בחבילה אחת.
אני מכירה את כל הרגשות חוץ מאהבה. ודווקא בה ניסיתי מכל כיוון. נשארתי בלי לדעת עליה דבר. המילה איבדה את המשמעות וזה רק סימפטום לאובדן האמיתי שהתרחש.
היא אומרת: את כל כך פוחדת. ככל שהפחד גדול יותר כך מרגישים בו פחות. ואני אומרת אולי.
אין לי מילים של אהבה. אני לא אתווכח יותר עם מי שיאמר שהוא אוהב כי מה לי ולהבנה של מה זה לאהוב כשכל אחד אומר בזה משהו אחר.
אף פעם לא הבטחתי שאני יודעת מה זה. זה רק השתקפויות של עצמם שאנשים רואים בתוכי. ואני לא הם ואני לא השתקפות, גם אם אני נדמית כשיקוף של משאלה.
אף פעם לא התנצלתי על הגובה שלי או על צבע השיער או על המידה שבה אני מסוגלת להבין תיאוריה, על האהבה שלי הפגומה התנצלתי בלי סוף.
אנשים מחכים שיום אחד הסכר יפרץ. שהפרח יפתח את עלי הכותרת, שהכנפיים ייפרשו לתעופה וכן הלאה קלישאות הו כה יפות. ניסיתי להביא את הסוף הטוב וללכת אל עבר השקיעה, אבל זה לא הסיפור שלי. זה סיפור של אנשים אחרים. וגם בעניין הזה אני בספק (אבל אמרתי, אני לא מתווכחת). הסיפור שלי קצת יותר ריאלי. "אין גברים חזקים ואין נשים יפהפיות" אמר צ'רלס. "אל תרצה ממני מה שאין לו מין" אמרה יונה. ואני איתם.
אז אני אורזת את כולם בשקית של לחם מהסופר ואל תבקש ממני להיות האויסטר שוט שבחבילה. אם אתה רוצה נוכל לשתות אחד ביחד. זה יימשך רק לרגע, אבל זה כל מה שאני יודעת על אהבה.