יומן

לברוח אל תוך השינה או אל צלילים. רק משהו שיהיה לא אמיתי, שלא ידרוש ממני להביט אל הממש. הממש יושב שם מעבר לדלת אל המודעות וממנה. מביט בי בפשטותו הממושכת, המיוגעת. בנוי מאבני ממשות שאינן מתמוססות ואינן מתבלטות. סתם אבנים מתמשכות שלא נגמרות. אני נאחזת בשינה, מתנכרת לחיי, מפנה עורף ממאן ועיניים עייפות מצידו השני נעצמות, בחזקה, מבחירה. כמו ילדה בורחת ממציאות להיעלמות.

עצוב לי ואני לא יודעת למה.
לו לא נעצמו העניים בסרבנות, לא הייתי מרגישה גם בעצב.

אולי זאת רק פינה שקטה ופרטית שאני מחפשת לי בין כל האדמות המעובדות שמשתרעות מסביב. פינה קטנה ומוגנת להיעלם בה מעין ומלב.

כל החובות שלא עשיתי. שיסתלקו מפתח דלתי.