נדמה שלא קיימת אפשרות להיות בקשר אנושי שאין בבסיסו יחסים של שימוש באחר. ההתייחסות אליו ככלי המשמש למטרה פרטית. הנחת היסוד היא שבבסיס הדברים תמיד יימצא המניע התועלתני, המשתמש, המנצל.
איך ייתכן אחרת?
הדרך היחידה שבה תוכלי לקבל ממני את התחושה שאת אהובה ומחובקת, היא אם את תתני לי משהוא שהוא קצת יותר ממה שראוי לבקש. משהו שהנתינה שלו תפגע בשלמות הפנימית שלך.
תהרסי אותי כדי להניח לי להיות חלק ממך.
את לא יכולה להתקיים אלא אם תקחי חלק ממני לעצמך. אם לא תתקיימי בתוך עולמי, אני אמות. אז מוטב שאקריב חלק ממני כדי לזכות בך חלקית.
קיים צורך שישתמשו בי באופן שלוקח ממני משהו משמעותי. אולי כבוד עצמי, אולי תחושת לגיטימציה לקיום, תחושה שיש לי זכות קיום עצמאית, נפרדת. שיילקח משהו חשוב מדי. משהו שדורש ביטול של חלק מהעצמי. משהו שמעמיד בסכנה את קיום העצמי.
אני אשתמש בך כמדליה, כעדות לחשיבות שלי. אני אדרוש ממך להיות מדליה ולשתוק. ואם תסרבי, את תהרסי משהו מהותי בי. תזיקי לי ללא תקנה.
לפני 15 שנים. 4 ביוני 2009 בשעה 10:01
