שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

יומן

לפני 14 שנים. 27 ביולי 2010 בשעה 16:56

היום היא קיבלה חיסון וישנה כמעט כל הזמן. היא מתעוררת ומחייכת אלי בשמחה ואז נהנית לקבל כמה נשיקות ולמלמל כמה הברות, לפני שהיא מתחילה לבכות ואז יונקת ומתחילה לבכות ואז נרדמת עלי בבכי עצוב כזה, של תינוקת שלא מרגישה טוב.
ושוב היא ישנה.

ככה כל היום.

וזה עושה לי עצוב.

אני אפילו לא יודעת למה בדיוק.

אני מרגישה כל כך חסרת יכולת, בלתי כשירה. כאילו היכולת שלי מספיקה בדיוק בדיוק למה שצריך ולא טיפה מעבר לזה.

ועצוב לי.

ginger - היי.. מה קורה לך שם ?
היא תינוקת... היא עוד לא הספיקה להיות גרידי.. כמונו. דיי לה בזה שאת איתה והיא על החזה שלך..זה האושר הכי גדול שיכול להיות לה כרגע, ובנינו - זה עולם ומלואו... (קריצה וחיוך). תרפי קצת. מותר.
לפני 14 שנים
התבגרות מאוחרת - אני מקווה שזה מספיק לה.
העניין הוא שאין לי אנרגיה לשום דבר אחר, לפעמים אפילו שעות עד שאני קמה לאכול איזה סנדוויץ'.
הוא עושה הכל בבית ומחוץ לבית ואני מרגישה כמו מסחטת אנרגיה גדולה.
לפני 14 שנים
ginger - תארי לך שהיית אלוהים.. כמה זה היה קשה לברוא את הכל.
את בראת רק יצורית אחת (בינתיים).
וכן. זה קשה וסוחט ומתיש להיות אם אבל נסי לראות מאין לשאוב לעצמך אנרגיה בשבילך גם.
למשל מפה (בתוך חיבוק).
לפני 14 שנים
התבגרות מאוחרת - אני אנסה.
תודה רבה ג'ינג'ר.
לפני 14 שנים
ginger - סיגלייה (כי אינך בדיוק סיגלית וכי איני יודעת את שמך),
כל פעם שיאפסו כוחותיי - אחייך אליך,
רק תרימי מעט את המבט ותראי.
תזכרי ?
(כי אני לא אשכח).
לפני 14 שנים
התבגרות מאוחרת - אני אזכור.
תודה על השם היפהפה
לפני 14 שנים
ginger - כוחותייך*
:-)
לפני 14 שנים
מUחדת - זה המון. את בשבילה עולם ומלואו.
וחם נורא עכשיו, הכל מעייף וכבד עוד יותר-
הייתי עם האחיין שלי, שגדול מהנסיכה בכמה חודשים,
רק לכמה שעות-
חזרתי מעולפת.

זה נורא לא פשוט, בעיקר כשהם כל כך קטנטנים
וכשהם לא מרגישים טוב זה נעשה מתסכל.

באמת, אל תכבידי על עצמך. היא תגדל, כל פעם עוד קצת ואת תוכלי להבין אותה יותר ופתאום יהיו לך מרווחים גדולים יותר לעצמך.
את שם איתה, עושה ככל שביכולתך-
היא לא זקוקה ליותר.
ג'ינג'ר אמרה את זה קודם, יפה אמרה-
היא רק תינוקת, הכי לא גרידית.
מספיק לה ציצי לינוק ממנו או לנוח עליו, הקול שלך, ריח הגוף שלך, מזון ומקום נוח לישון בו.

את חייבת לאכול, מותק.
גם אם אין לך כוח- זה נותן כוח. עייפות וחוסר באוכל זה מתכון בטוח לקריסה. גם אם לא בא לך- תאכלי, קצת.
זה יעורר אותך או לפחות יתן לך קצת אנרגיה.
ואל תעמיסי על עצמך. עשי רק מה שמסוגלת.
זה יתאזן, החום יגמר, ואת? את בסדר גמור.
בסדר?
לפני 14 שנים
התבגרות מאוחרת - ריגשת אותי מאוד בתגובה שלך.
כל כך עוטפת.
תודה.
לפני 14 שנים
מUחדת - תודה לך, שחושפת מעט ממה שכולן מרגישות באמהות טריה ולא מעזות לספר.
תודה גם בשם התינוקת שלך שעוד לא יכולה להגיד לך את זה.
מאוחרת, את באמת נהדרת.

נשיקות לשתיכן.
לפני 14 שנים
התבגרות מאוחרת - אני אהיה מאושרת אם היא תשמח ממה שנתתי לה, אבל את זה רק היא תדע להגיד.

נשיקות
לפני 14 שנים
זאב הלילה​(אחר) - תחשבי חיובי והכל יסתדר עם הזמן..תשתדלי מאוד להנות ממנה כתינוקת ..את עוד תתגעגעי לימים האלה.
עם הגיל תצטרכי להקדיש יותר והדרישות יהיו יותר..
בהצלחה!
לפני 14 שנים
התבגרות מאוחרת - רגשות זה לא דבר שמחליטים עליו על פי ידע מראש.
אני נהנית ממנה מאוד, אבל גם מאוד קשה לי, זה הכל.
ובאמת שקשה לי להאמין שאפשר (לפחות אני) להקדיש יותר ממה שאני מקדישה בימים אלו.
תודה.
לפני 14 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י