לפני 16 שנים. 6 באוגוסט 2008 בשעה 1:48
דבר אלי בצורות וצבעים, ואולי אדע אותך כאדם שאתה, ולא כמי שעשוי להכיל פיסה כלשהי מהאדם שהייתי אני.
אנושי, עד כמה שתבחר להיות, זו לעולם לא תהיה המידה הנכונה. זו הבחירה אשר נקבעה עבורי מבלי שניתן היה לי למחות, עלי להכיר בעצמי כבדמות בשר ודם. הידיים שלי הרפו בקלות, אתם מבינים, אנשים עייפים עוקבים אינסטינקטים בסיסיים ורק על מנת לשמור על קצב נשימה סדיר, או על קצב כלשהו של נשימה.
אולי זה הגיוני ללכת נגד הטבע שלך מדי פעם.
אני פשוט זקוקה למנוחה מעצמי, כמעט הרגתי את עצמי לאחרונה, וזה לא חכם לקחת סיכונים. לא כרגע. אני אתאושש בקצב שלי...
את הקווים המתארים שלי לא אזיז בשום מחיר.
