לפני 16 שנים. 6 באוגוסט 2008 בשעה 19:50
מילים. היצירה שלי, ההשתקפות שלי, הנשק הנסתר שלי. בעזרתן הייתי יודעת להעמיד כל אדם במקומו - תחתי. עדות מתנגנת שפורטת את התווים הנכונים, להוכיח את מעמדי. משאבדו לי, הרגשתי לגמרי אילמת. עירומה, בלתי יציבה. אך במחשבה שניה, מה בעצם נשאר לי להוכיח. תשוקתי לכוח אינה מגיעה ממקום טהור, אינני יודעת האם אני נכונה להלחם עליה, או שמא ויתרתי עליה מזמן, בשבריר של שניה, בו נפגש מבטי עם זה שלך.
עלי להתכנס בתוך השתיקה הזאת, ולחדול מלפרש אותה כחוסר אונים. אני יודעת שזו עתידה להוליד את התשובות.
-
מעניין האם הוא מסוגל להעלות על דעתו מה רבה אהבתי אליו.
