לפני 15 שנים. 8 באוגוסט 2008 בשעה 0:12
כואב לי. בנקודה עמוקה מאוד. לאחרונה אני משתדלת לאתר אותה על מנת להשתיקה, ללא הצלחה. מנחשת ומתעמקת במקומות שאינם נגועים פחות, ואינם ברורים יותר - אך ברור לי שאינם שותפים ליצירת הטרור שלי. אני לא מוותרת על הזדמנות לבכות, אני לא רוצה להיות כפויית טובה, כל כל הרבה חודשים שלא הייתי מסוגלת לבכי. כרגע אני מתיימרת להיות מאוזנת, מתיימרת להיות שמחה. אולי אי ההתמצאות שלי בתוך עצמי היא הסיבה, והבלתי נראה עשוי להיות מזוהה כשום דבר. גם לאחר שהגיעה הרגיעה , זה פורץ מתוך החשכה בשנית, ואני מרגישה את הלב שלי נמס.